בוקר אחד באמצע חופשת הלידה שלך את תתעוררי ותשאלי את עצמך האם מיצית.
האם מאסת בטיולי הגינה, הפליטות, החלפות ותזמון הצרכים שלך (ואני לא מדברת רק על קטנים או גדולים). בוקר אחד תשאלי את עצמך בלחש או בקול את השאלה הזאת, שאגב אינה מעידה על כלום, ואולי תביני שקצת מיצית והקצת הזה מלוווה בהרבה לא.
גם במפגש הבא עם החבר'ה, כשתביני שאת עסוקה בלשעשע ולא כל כך מתאים לך לדבר הנקה ומציאת פעוטון, תשאלי את עצמך איפה הבחורה שהייתי קודם? איפה השיחות המגניבות על פרוייקטים לביצוע, הסטוץ והלילה הסוער של החברה שתמיד העזה במקומך, הבירה הספונטנית באחת בלילה והעשייה, איפה?!
בוקר אחד תתעוררי ותהיי מאוד שמחה בחלקך ולא תתחרטי על כלום. תביני שזאת המציאות שלך והיא מופלאה ושום דבר אינו רחוק כמו שנראה לך ואת הכל אפשר לשלב אם ייעשה במינון הנכון. בואי נודה באמת, גם ככה במהלך השנים אנחנו מסננות קשרים, ועם הלידה מסננות עוד יותר. לתקופה מסויימת הכל נשמע כל כך לא רלוונטי ובחייאת אחותי, אין לי זמן עכשיו לטלפון של שעה על ההוא שגמר והלך ומתחשק לי גם להוסיף "תתבגרי כבר".
אולי זה הזמן לשוב אל חיק החברות הטובות והאהובות, גם אחת או שתיים מספיקה.
תשמרי על אחיותיך לנפש, אלו הממלאות אותך באנרגיות טובות, שאינן מלבות כעסים ופיהן נטול רכילות. תשמרי על ההיא שאוהבת את בתך או בנך כמו דודה ורוצה לקחת אותם אליה הביתה, מתקשרת ומתעניינת וזה לא תיק בשבילה להיפגש על קפה ובקבוק.
תשמרי על המופלאה שתצחק על נשירת השיער שלך וגם על כך שהפכת להיות זאבה קטנה ושעירה, זאת שאינה נוסטלגית אלא מבינה את גודל השינוי והיא שם להאיר את הנקודות החזקות שלך שלשנייה חשבת כי נעלמו ממך. תחזיקי חזק בזאת היודעת להעמיד אותך במקום ולנער אותך, שאינה מתערבת בעניינים בינו לבינך, אבל תמיד נמצאת שם עם אוזן ביונית ומכילה.
תשמרי את זאת ששוה לך להקדיש לה מזמנך כי אלוהים רק יודע כמה הוא יקר עכשיו, זאת ההופכת כל שיחה למשמעותית ושחלון הצחוק בינכן תמיד פתוח. תשמרי על עצמך.
