"או! ככה היא צריכה להתלבש: בצבעים וורודים וסגולים", "את מלבישה לה כהה רק בגלל שאת מרוקאית?", "אבל כחול זה לבנים". " את עוד תעשי לה בעיות מגדריות".
אלו רק חלק מהמשפטים הנזרקים לעברי מדי יום, לא משנה אם מהקרובים אליי ביותר או מהרחוקים ממני כמו המוכרת שבהלם מכך שביקשתי ממנה להפנות אותי לאזור הבנים למרות שיש לי תינוקת בתוך המנשא.
כחול או ורוד זאת השאלה?! כחול או ורוד כבחירת דרך חיים מאוד ספציפית וצרת אופקים, כחלק מרף ציפיות חברתי שהלוואי ויעלם מן העולם. להיות או לא להיות בגיל כה קטן, לגלות את העולם, את עצמך בדרך ידועה מראש. בעיות מגדריות הן כלל לא בעיות, הכל תלוי בנו ההורים, ביכולת שלנו לקבל ולהכיל את ההתלבטות אם תבוא, את הרצון לנסות גם וגם, את מה שאפשר לגלות.
אי אפשר באותה נשימה להגיד שאנחנו רוצים לתת לילדנו לחוות עולם צבעוני ומקבל, לתת להם להתנסות, לחנך אותם להיות אדם מקבל, לדבר על שיווין הזדמנויות וכל זאת שאנחנו עדיין, וגם הליברליים בינינו, בוחרים להם בין כחול או ורוד. זה לא הצבע כמו מה שהוא מסמל, את הצרות והשיוך המגדרי מגיל קטן, את הניווט לבחירת משחקים ופיתוח יכולות, למה שהבת הקטנה לא תשחק בבובות וגם תלמד לבנות להן בית מעץ עם מנורות צבעוניות? והבן הקטן אבוי לנו אם תהיה לו עגלה ובובה.
כשאנחנו בוחרים כחול או ורוד אנחנו בעצם אומרים לבייבי שלנו שיש משהו שהוא/ היא לא יכול/ה או לא ראוי/ה לעשות ולהיות, לא ראוי להיות רגיש ואמפתי יתר על המידה ולא ראויה להתכסח ולעמוד על שלה, אנחנו מכוונים אותם מראש לעולם אחד, דיכוטומי במיוחד – עולם של כדורגל וספיידרמן מול אנה ואלזה.
נורא צורם לי לשמוע את המשפטים הללו מדי יום, כבר הפסקתי לתקן אנשים שפונים לצי'קיטה שלי בלשון זכר, ציקצוקי סבתות חולפים כלא היו. מציק לי שייתכן והבת שלי תצטרך להתמודד עם משפטים כמו "מה את בן" או "זה משחק של בנים". המחשבה כי אולי תרצה להפסיק להתעניין במשהו שהיא אוהבת כי הוא מנוגד לרף החברתי הכה פרמיטיבי שאנו חיים בו די חורה לי.
בואו נודה באמת הקשה והמבאסת, אני לא באמת אוכל למנוע ממנה תסכולים ודחיות חברתיות ולמען הסדר הטוב והנפש היפה שלה גם כדאי שהיא תדע להתמודד עם זה. והיא תדע. כי אמא שלה ואבא שלה יכינו אותה היטב ויעמדו מאחוריה, מלפניה ומצדדיה. ואם תהיינה לה בעיות מגדריות אז ניתן לה לחוות, לגלות בעצמה מה טוב לה. נספר לה שגם אמא הייתה שם וניסתה, עשתה ונגעה בכל הצבעים.
ואתם, גם אתם עומדים מאחורי המילים היפות של קבלה והכלה כשזה מגיע לילדים שלכם? האם בפעם הבאה כשתרכשו בגד או צעצוע המשפט המכוון "זה של בן/ת" יצא לכם מהפה? האם גם אתם רוצים מסלול חיים ורוד או כחול?
