יש קבוצות פייסבוק מסוימות ואג'נדות שונות, בעיקר של אימהות, שלפעמים יוצרות איזשהו אנטגוניזם, ביקורת מסביב וחוסר חיבור של רבות וטובות. במקרה הזה נדמה שכל אלו פשוט לא יכולים לקרות. גם אם את לא מתחברת לנושא, לא מכירה ואולי גם לא מעוניינת בכך, בטוח שכדאי לך לפחות לשמוע ולדעת על האופציות שיש לך בלידה. אם אתן עדיין לא מכירות, אז זה הזמן, הכירו את קבוצת הפייסבוק, שאנחנו באופן אישי פשוט מעריצות, קבוצה שהצליחה לעשות מהפיכה בארץ, שכבר הפכה להרבה מעבר לקבוצת תמיכה והיד, כמובן עוד נטויה – אפס הפרדה – הזכות שלכם מרגע הלידה.
רוב היולדות הטריות לא יודעות שבתום הלידה תגיע אחות ותיקח מהן את התינוק למחלקה אחרת כדי שיעבור סדרה של טיפולים ובדיקות, אשר עשויים להיות לא נעימים, בנפרד מהן וללא השגחתן. לעיתים ההפרדה הזו עשויה להתמשך שעות רבות. גם לאחר שהתינוק מוחזר לאמו, ההורים מתבקשים "להפקיד" את התינוק שוב ושוב בתינוקייה במהלך האשפוז לטיפולים נוספים.
"המצב הזה, שכל כך מקובל בארץ, לא קיים ברוב המדינות המפותחות בעולם, מנוגד להמלצות של ארגון הבריאות העולמי ויש כ-70 מחקרים בנושא שמוכיחים מעל לכל ספק את הנזקים שההפרדה הזו גורמת. הסיבה להפרדה הזו היא לא רפואית אלא לוגיסטית, ונובעת מסיבות שונות כגון התנהלות של מערכת בירוקרטית גדולה והאופן שבו נבנו המחלקות בבתי החולים בארץ. זה אבסורד – הרי באיזו סיטואציה אחרת יאפשרו להורה לילד בן חודש להשאיר את הילד ולעשות לו טיפול ללא השגחתו?" אומרות לנו מקימות הקבוצה. המשמעות של אפס הפרדה, למי שעוד לא נחשפה למושג, היא שהאם והתינוק לא נאלצים להיפרד בכלל אחרי הלידה, ונשארים יחד כל זמן שהם בבית החולים.
הקבוצה היא חלק מארגון שלם שהוקם על-ידי קבוצת אימהות שהופרדו מילדם, ובראשן, אליענה עובדיה, אם לארבעה שהופרדה משניים מילדיה לאחר הלידה, וחוותה על בשרה את השלכות ההפרדה, בהמשך הפכה למדריכת הנקה, ורוני בארי, קולנוענית, אם לשניים שהחליטה שהמערכת חייבת להשתנות למען העצמת נשים והתינוקות שלהם. פגשנו אותן לשיחה קצרה, שהפכה לקצת ארוכה יותר, מעניינת ומעשירה, ובעיקר, וחשובה חשובה.
בזמן יחסית קצר, הפכתן מעוד קבוצת אימהות בפייסבוק למהפכה של ממש.
"הדבר הראשון שעשינו ושאנחנו פועלות למענו כל הזמן הוא הגברת המודעות. רצינו שכל ההורים ידעו שיש להם את הזכות החוקית לא להיפרד מהתינוק שלהם אפילו לשנייה. רצינו שההורים יידעו אילו בדיקות התינוק עובר, למה הוא עובר אותן, איך הוא עובר אותן ושהם יכולים להיות שם איתו.
מיפינו את הנהלים של 24 בתי החולים הגדולים בארץ על מנת להנגיש את המידע לציבור היולדות, שיידעו בהתאם למצבן הרפואי לאיזה בית חולים לגשת ולדעת שלא יופרדו. שינינו טרמינולוגיה ותפיסה חשיבתית אצל צוות רפואי והורים – אין דבר כזה "להחזיר את התינוק לתינוקיה" או "לקחו לי". ההורים הם כבר הורים מרגע הלידה, והם המחליטים הבלעדיים לגבי מה שקורה עם תינוקם. הדבר נובע מחוק זכויות החולה ומבוצע ברוב העולם המערבי כנורמה, אם ותינוק כיחידה אחת בלתי נפרדת.
בנוסף, סייענו לבתי חולים לאפשר בכלל אפס הפרדה. בתי חולים בכל הארץ נענו לקריאה שלנו, ההורים, ובעזרתנו ובעזרת הנהלים המקצועיים והפרוטוקולים בנושא שהבאנו להם מבתי חולים אחרים בעולם, הם התחילו לכתוב נהלי אפס הפרדה, לפתוח מחלקות ייעודיות לנושא, להכשיר כח אדם ולקנות ציוד מתאים. האבסורד הוא שלכל בית חולים סט נהלים שונה לגבי התנהלות לאחר סוגי לידות שונות, אמהות שונות וילודים שונים. כך נוצר מצב שאותה היולדת תופרד למספר שעות רב בבית חולים אחד, ובזה שנמצא עשר דקות נסיעה משם לא תופרד כלל, בדיוק באותה הסיטואציה. המצב הזה מאלץ נשים לעשות "תואר" ברפואה לפני שהן מחליטות היכן ללדת, כאשר המידע הזה גם אינו נגיש וזמין לכל אחת.
קושי נוסף נובע מכך שלא תמיד קיימת לנשים אפשרות לבחור בין בתי חולים, למשל בפריפריה שם היולדות הן בבחינת "קהל שבוי" בשל המרחקים הגאוגרפים, היולדות לא מהוות כח צרכני שיכול להשפיע בבחירה ובכך למעשה נוצרת אפליה קשה בין היולדות בארץ. לכן, פעלנו מול משרד הבריאות על מנת לקדם רגולוציה בתחום והנושא נמצא כרגע בטיפול משרד הבריאות.
אבל יש עוד דרך ארוכה לעשות. יש בתי חולים שלא משתפים פעולה, כמעט בכל בתי החולים יש עדיין מקרים של הפרדות שאינן נובעות מצרכים רפואיים, יש נושאים כמו קיסרי באפס הפרדה או אפס הפרדה בפגיות שעדיין לא הוסדרו בכל בתי החולים. עבודתנו עוד לא תמה".
אליענה חוותה גם חוויות לידה סטנדרטיות למדי, בבתי חולים ובציות לנהלים. "בני הבכור נולד בבית החולים בלינסון בלילה, ובזמנו בבלינסון הנהלים לא אפשרו להיות עם תינוקות בלילה. כעבור שלוש שנים, בשנת 2007, נולד בני השני בחדר הקבלה באסף הרופא, ובזמנו באסף הרופא, הנהלים לא אפשרו להיות עם תינוקות בחדר הקבלה" מספרת אליענה.
"בשתי הלידות הגעתי לבית החולים חסרת כל מודעות לזכויות שלי ופעלתי, כפי שחונכתי וכמו הרבה נשים, על-פי הנחיות הצוות הרפואי. ולכן, ובשל הנהלים, הופרדתי כמו כל יולדת אחרת מיד לאחר הלידה מהילדים שלי למשך שעות רבות. בהמשך האשפוז, וכדי לא להיפרד שוב שהיתי עם כל אחד מהם זמן ממושך בתינוקייה ונחשפתי לאופן הטיפול בתינוקות בישראל.
לאחר לידת בני השלישי לא נפרדתי ממנו כלל, וזאת כי הגיעתי לבית החולים מוכוונת מטרה, לא נתתי לאף אחד לגעת בו והתעקשתי להישאר איתו כל הזמן. בשנת 2009 עשיתי קורס מדריכות הנקה ושם למדתי, את מה שבעצם ידעתי כל הזמן באינטואיציה – שההפרדה בין האם לתינוק לאחר הלידה משפיעה על המדדים וההתאוששות של האם והתינוק, על ההנקה ועל הקשר בין האם לתינוק.
במהלך הלימודים, ותוך ההשתלמות בתינוקיות, נחשפתי שוב, כמו לאחר הלידות שלי, למראות של תינוקות בוכים שעות ארוכות ללא מענה בשל העומס האדיר שיש על אחיות התינוקייה, מקולחים במהירות ולעיתים בגסות תוך שהם בוכים ועוברים חיסונים ובדיקות מכאיבות (גם אם הכרחיות), לבד, ללא הניחומים של אמם. גם פגשתי באמהות רבות שלא היו מודעות לזכויות שלהן ושל תינוקן להיות ביחד.
כאשר התכוננתי ללדת את בתי הצעירה בשנת 2013, הגעתי כבר מצוידת בכל הידע התאורטי וההבנה באיזה אופן ההפרדות הקודמות השפיעו עלינו. ילדתי באיכילוב שאז היה בית החולים היחיד באזור המרכז שאפשר אפס הפרדה, והתוצאה הייתה נהדרת ולכן, הרגשתי שאני חייבת להפיץ את בשורת אפס ההפרדה לאמהות אחרות, וליידע אותן על הנזקים שעשויה לגרום ההפרדה".
כשרוני הבינה שיש הפרדה בבתי חולים היא הבינה שהיא לא מוכנה להיפרד מהתינוק שלה ושלא כל הנהלים של בית החולים מתאימים לכל אישה, ולכן בחרה ללדת בלידה מחוץ לבית החולים במרכז לידה טבעי בבית יולדות.
רוני בארי. צילום: טלי דברת
יש לכן קבוצה מאוד פעילה. האם אתן מרגישות שנשים היום מודעות יותר לנושא, דורשות יותר מבחינת בחירת הלידה שלהן? עד כמה אתן מרגישות שהקבוצה תורמת לזה?
"בוודאי! יש שינוי משמעותי בשנתיים וחצי של הפעילות שלנו ואנחנו מרגישות את זה כל הזמן. זה קשור לחוק הבסיסי של היצע וביקוש, ככל שיש יותר הורים שמודעים לזכויות שלהם ומבקשים אותן בתהליך המורכב הזה של לידה כתוצאה מהפעילות שלנו, יש יותר מודעות והיענות מהצוות בבתי החולים. אם פעם לא ידעו בכלל מה זה "אפס הפרדה" ורק בודדות הצליחו לעשות את הדבר הבסיסי, הטבעי הזה שהרגיש להן ברחם נכון לעשות – לא להיפרד. היום, אנחנו יודעות שבבתי חולים מסוימים כ-30% מהיולדות (כאמור, רובן לומדות על אפס הפרדה בקבוצה) מבקשות לא להיפרד, כתוצאה מכך בתי החולים עושים שינויים בנהלים שלהם לשם כך, בשישה בתי חולים יש אפשרות לא לכך גם בתהליך של ניתוח קיסרי וההתאוששות, בתי חולים פותחים מחלקות ייעודיות, מכשירים אנשי צוות ומקצים אנשי צוות שתפקידם לעסוק באפס הפרדה, בבית חולים אסותא החדש שנפתח באשדוד פועל מלכתחילה במתכונת של אפס הפרדה כברירת מחדל".
ומה לגבי אבות, האם אתן מרגישות שהם מעורבים בתחום הזה?
"יש ויש. באופן כללי אבות היום הרבה יותר מעורבים בכל מה שקשור לתהליך הלידה, ההורות, מעורבים יותר בחיים של הילדים.
מהצד השני, הם לא חווים את התהליכים הטבעיים וההורמונליים שמשפיעים עלינו הנשים, ולכן לפעמים לא מבינים את המוטיבציה, במיוחד שכל התרבות שלנו, כל המסרים שעליהם גדלנו בין אם בסביבה הקרובה או אפילו בסרטים, הם מסרים של הפרדה, של צייתנות למערכת הרפואית.
ניתן למצוא בקבוצה שלנו לא מעט אבות, חלקם צורפו על ידי בנות זוגם כדי לשכנע ולגייס לנושא (פוסטים בנושא הזה עולים מידי פעם) וחלקם משתתפים בדיונים, מעלים פוסטים ומשתפים. הרבה פעמים נשים תכתובנה בסיפור הלידה שלהם – 'בעלי שלא הבין מה אני רוצה עם האפס הפרדה הפך היום לשגריר הכי נלהב של הנושא'".
מה עוד צריך לקרות פה לדעתכן?
"זכות בחירה. המטרה שלנו היא שלאחר הלידה, כברירת מחדל, בכל בתי החולים בישראל, התינוקות יישארו עם אימם עד לשחרור, עם אפשרות למלווה צמוד 24 שעות ביממה ושכל הבדיקות והטיפולים הנדרשים לתינוקות יבוצעו ליד אימם. כל זאת מבלי שהיא תצטרך ללמוד על כך לפני הלידה ומבלי שגורמים שונים כגון נתונים רפואיים של האם, אופן הלידה, משקל התינוק או שבוע הלידה ישנו זאת. המטרה שלנו היא שהתינוק יהיה עם אמו והמלווה שלה המשפחה אלא אם כן האם מבקשת סיוע מהצוות בהשגחה עליו כמובן, והבקשה היא מבחירה שלה, ולא מתוך אילוצי המערכת.
אנחנו חושבות שהזכות הזו צריכה להיות גם לאמא שילדה בניתוח קיסרי, גם לאמא שתינוקה עם צהבת, לאמא ילדה פג, וגם לאמא שילדה תינוק שנמצא בהשגחה ליד צוות רפואי.
אחד הדברים החשובים בדרך לתהליך הזה זה לשלב את הנושא של אפס הפרדה, עם כל המחקרים שנחקרו על הנושא בתוכנית הלימודים לרפואים ואחיות, וכן בתכנים שמועברים לנשים בקופות החולים, טרום ההגעה ללידה, שכן אפס הפרדה הוא נושא שצריך ללמוד אותו, ולהתכונן אליו עם מלווים משוריינים לאחר הלידה".
איזה דברים יש במדינות מפותחות בחו"ל שלנו אין?
ברוב בתי החולים בעולם המערבי כבר אין תינוקיות בכלל. לרוב הם עובדים בשיטת מיילדת על כל יולדת. בשיטה הזו המיילדת היא זו שעושה את מעקב ההריון לאם, מיילדת אותה, ומנהלת מעקב אחרי האם והתינוק לאחר הלידה. אותה אישה, או אותה קבוצה של נשים שהאישה מכירה והן מכירות אותה, את הגוף שלה ואת התינוק שלה משלבי הריון מוקדמים.
בהרבה מבתי החולים בחו"ל התינוק מונח על אמו עור לעור מיד לאחר הלידה או הניתוח. משאירים אותם כך בשקט בלי הפרעות לפחות למשך שעה עד לתום ההנקה הראשונה, על-פי הנהלים הרפואיים הבינלאומיים, ממשיכים עור לעור גם בזמן לידת שיליה ותפירה, לאחר המעבר לחדרה. האם מקבלת המלצה לשהות עם התינוק כמה שיותר בעור לעור, וישנם בתי חולים בהם המיטות של האמהות נמוכות או ממוגנות, והיא מקבלת המלצה לישון עם התינוק בעור לעור. במידה והאם זקוקה לעזרה בטיפול בתינוק, האחיות משגיחות על התינוק לזמן שהיא צריכה, בעודן נשארות ליד האם.
בהרבה בתי חולים האם משתחררת הביתה כמה שעות לאחר הלידה, והמיילדת ממשיכה את המעקב אחרי האם והתינוק בביתה, בהתחלה בתדירות גבוהה שפוחתת לאט לאט".
ב-1.6.2018 יתקיים בתל אביב כנס אפס ההפרדה הראשון בישראל. הכנס ויכלול הרצאות מרתקות ממיילדת ואחות תינוקייה שישתפו בכל מה חשוב לדעת על הימים לאחר הלידה, הרצאה שעוסקת בתפקיד המלווה מנקודת המבט של אבא באפס הפרדה, והרצאות של רוני בארי ואליענה עובדיה. בכנס יהיו גם דוכנים שווים, הופעת סטנדאפ קורעת, צילומי הריון עם צלמת מקצועית, הטבות ומתנות שוות, והגרלה על פרסים מדהימים. לכל הפרטים ולהרשמה לכנס לחצו כאן.
