אשלי גרים עברה את הסיוט הכי גדול שיכול לקרות לכל אמא, ובפוסט גלוי לב שפרסמה השבוע היא מספרת את הסיפור העצוב הזה. כ-400 אלף איש שיתפו את הפוסט. תרגמנו לכן את רובו:
"כפי שחלקכם כבר יודעים, עברתי את הפחד הכי גדול של כל אמא. ב -2 ביוני איבדתי את הבן הצעיר שלי בתאונת דרכים איומה. אני נהגתי. התרחקתי מתחנת דלק, אחרי שבדקתי שכולם חגורים, והתחלתי לנסוע בכביש המפותל וההררי לבית של המשפחה שלי. הבן שלי היה מפורסם בלעשות כל שביכולתו כדי להסיר ממנו את חגורת הבטיחות. ניסינו הכל: רתמנו עוד נקודות חיבור, מאיצים, וזה רק איתגר אותו יותר. הוא היה גיבור, כי הוא תמיד הצליח. בממוצע, בדרך כלל הייתי עוצרת בצד באמצע נסיעה שלוש או ארבע פעמים כדי לחגור אותו שוב ולנזוף בו. נסענו בסך הכל חמש דקות כאשר סלע גדול התגלגל לנתיב שלי. היו לי שלוש אפשרויות: לנסות לדלג בין הסלע, לעבור לנתיב הנגדי שהיה עקום וקרוב לנהר כועס על הצד השני. סלע, התנגשות, נהר. בחרתי בסלע. בחרתי לא נכון. וכן, הוא כבר פתח את חגורת הבטיחות יחד עם אחיו בן ה- 8. (הם החליפו ביניהם את הנקודות של החיבור ואני לא ידעתי) האבן פגעה בנו, והעיפה אותנו על הצוק. המכונית התגלגלה והבן שלי נעלם באופן מיידי. חיינו נקרעו מיד. הילד הקטן שהיה גאוותי ושמחה נלקח באכזריות ממני בעניין של שניות. אני זוכרת שנמעכתי והיה דם בכל מקום. נלחמתי ונלחמתי ואז איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי הוצאתי את התינוקת שלי מכסא הבטיחות. כל 5 ילדיי היו איתי בואן שלנו".
"הבן שלי בן ה- 8 ניסה לעזור לי. יכולתי לראות רק את חצי הגוף התחתון שלו. שפשפתי את בטנו וניסיתי ללחוץ בעדינות. אבל הוא כבר נעלם. זה היה מיידי, מה שרק מביא לי נחמה כי אני יודעת שהוא לא חש בכאב. ההמשך היה מטושטש".
"יומיים לאחר מכן ראיתי את זה בכל רחבי הפייסבוק. בחדשות דיווחו על מותו של הילד שלי כאילו הם דיווחו שמזג האוויר עלול להשתנות, או שהתגלה כוכב לכת חדש… הקוראים הגיבו בדברים האכזריים ביותר על איזו אמא נוראית אני. איך זה הגיע לי. איך הילדים שלי היו צריכים להילקח ממני. רציתי להרביץ להם, להרחיק אותם. להגיד להם כמה קרובים היינו, כמה קשה נאבקתי כדי לשמור עליו. איך היתה לנו נשיקת לילה טובה מיוחדת, יום קבוע של מקדונלד בכל שבוע. רציתי לצרוח שהוא תמיד אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי, כי הייתי האמא הכי טובה אי פעם. שהוא בנה לי ספינות לגו, היה הולך לנמנם במיטה שלי כשהוא אוחז ביד שלי עם האצבעות הקטנות שלו".
"תחזיקו חזק את התינוקות שלכם". זה כל מה שאני רוצה לצעוק לעולם. אני לא מי שהייתי פעם. מוות ואובדן משנה אדם מבפנים החוצה… אני ישנה בבית קברות פשוט לנסות ולקחת תנומה אחת יותר איתו. אני מדברת אל העפר. על הקרקע שעליה הוא שוכב עם השמיכה שלו, והתלבושת שלו".
בהמשך הפוסט מוסיפה אשלי כל מיני נקודות שחשוב לה שהורים ישימו לב אליהם, כמו כמה לא נורא אם הילדים יאכלו גלידה לפעמים, והכל בסדר אם הם לא סיימו את הברוקולי בארוחת הערב, כמה חשוב לחבק את הדמיון שלהם, לתת להם באמת להאמין שהם קפטן אמריקה או אלזה. לקבל את דעתם. ליהנות ולנצור כל חיבוק ונשיקה מהם, גם באמצע הלילה. להאט אתם. להגיד להם שאנחנו אוהבים אותם, שהם יכולים לעשות כל דבר. ואף פעם לא לשפוט אמא אחרת. "אנחנו לא יודעים את כל הסיפור, אנחנו לא יודעים. אנחנו פשוט לא יודעים".
הנה הפוסט המלא והמרגש:
