ביום שהיה אמור להיות יום ההולדת החמישי של לנדון, אמו, ג'יליאן ג'ונסון, החליטה לדבר סוף סוף על מה שקרה לו. במשך הרבה מן היא נמנעה מכך בעיקר מהחשש מה יגידו וכיצד ישפטו אותה ואת הסיפור שלה. היא החליטה לעשות זאת כדי למסור מסר להורים אחרים ולמנוע מקרים כאלו. מאז שפרסמה את הסיפור, לפני כמה ימים, הוא רץ ברשת במהירות.

לפני שילדה את לנדון, היא ובעלה התכוננו למאורע ממש לפי הספר. "לקחנו קורסים לפני. קראנו את כל הספרים. היינו מוכנים! או לפחות כך חשבנו. כל קורס וכל ספר מכוונים להנקה ומסבירים כמה זה חשוב מבחינה בריאותית", היא מספרת בבלוג.

הם אפילו החליטו ללדת בבית חולים ידידותי לתינוקות המעודד הנקה. לאחר שנולד בקיסרי חירום לנדון כבר ינק. לנדון, שנולד בזמן ובמשקל 3.360 ינק מההתחלה וג'ילאן טוענת כי למעשה לא ירד לה מהציצי. ההסבר שניתן לה לכך היה שהוא רק נולד וגם שמדובר בהנקת אשכולות. יועצות הנקה סביבה אמרו לה שהוא יונק טוב חוץ מיועצת אחת שטענה שג'יליאן מתקשה לייצר חלב ולדעתה דבר זה נגרם מאחר והיא סובלת משחלות פוליציסטיות. היא המליצה לה לקחת תוספים שמעודדים ייצור חלב ברגע שתצא מבית החולים. עקב זאת היא היתה תחת פיקוח צמוד של אחות, רופא ויועצת הנקה.

ובכל זאת, לנדון בכה בלי סוף, היא מספרת. הוא לא בכה רק בזמן שינק. על כן היא הניקה אותו ברצף. לנדון ינק יותר מ-9 שעות במהלך 24 השעות הראשונות לחייו, ולאחר 53 שעות כבר איבד כמעט 10 אחוז ממשקלו. הוא כן עשה פיפי וקקי, אבל מהר מאוד התברר כי לא מספיק, וכי לא היה איזון בין הזמן שינק לכמות הצרכים שלו.

כעבור 3 ימים הם השתחררו הביתה ותוך פחות מ-12 שעות שהם היו בבית לנדון הפסיק לנשום בזמן שינק. 15 ימים היה מאושפז ומונשם בבית חולים עד שהוא מת. לטענתה הוא מת מדום לב שנגרם מהתייבשות. "ידעתם שתינוק שרק נולד לא אמור לבכות כל הזמן? הוא אמור לאכול, לישון ולעשות צרכים", היא כותבת.

חמש שנים מאוחר יותר, ג'יליאן עדיין מתמודדת עם אשמה אינסופית, "עדיין יש לי הרבה, הרבה ימים של אשמה ושאלות – מה אם הייתי פשוט נותנת לו בקבוק? וכעס כי איך הייתי אמורה לדעת. אני זוכרת שכשסטלה נולדה, היא הייתה שקטה. שאלתי את האחיות מה לא בסדר איתה. הם אמרו שהכל בסדר. היא עושה מה שהיא אמורה. ישנה, אוכלת. וזה היה הרגע שבו הבנתי שהבכי של לנדון לא היה נורמלי. הוא פשוט בכה מרעב. אבל אני לא ידעתי. הייתי צריכה לדעת. אני עדיין מרגישה כל יום כאילו אכזבתי אותו".

זהו סיפורה של ג'יליאן, וסביר להניח שרבות מכן עכשיו זועמות מדוע בחרנו לספר זאת, והאם הסיפור הזה לא יפחיד נשים רבות וימנע מהן להניק? אז זו ממש לא הסיבה. נתחיל בזה שהדרך הטבעית, הנכונה והבריאה ביותר היא הנקה. אין לנו ספק בכך. כמניקות מנוסות נבחר קודם כל בהנקה. וגם מלאה. בטח בהתחלה. יתרה מכך. בהתחלה מניקים הרבה. המון. ככה זה מתחיל. המסר של הסיפור הזה ממש לא קשור להנקה. הוא קשור לתחושות בטן. כשאת מרגישה שמשהו לא בסדר, תתעקשי. אל תוותרי. גם רופאים יכולים לטעות. אם את מרגישה שמשהו לא בסדר תבקשי חוות דעת מכמה רופאים. תתיעצי עם כמה יועצות. אין ספק שמדובר במקרה קיצוני במיוחד כי סך הכל ג'יליאן היתה מוקפת ברופאים ויועצות הנקה – וזה לא אמור לקרות במצב כזה. אבל הדבר שכל אחת צריכה לקחת אתה מהסיפור הזה הוא ההקשבה לעצמך. לאימהות יש אינסטינקטים שאף רופא, ואפילו לא המדע יכולים להתווכח אתם. תזכרו את זה תמיד.