ה"איום" הזה נשמע לכם מוכר?

נראה שאין הורה שלא מכיר את הסיטואציות האלה בהן הילדים לא משתפים פעולה ומתעלמים מהבקשות שלנו: לסדר את החדר, ללכת מגן השעשועים, לצאת מהבריכה/אמבטיה, לסיים משחק עם חבר, לכבות את הטלוויזיה – והרשימה אינסופית.

אוטומט האיומים וההבטחות, "הטייס" האוטומטי שלנו כהורים להגיב לכל אותן סיטואציות בצורה של איום או הבטחה, עובד לפעמים גם בלי שאנחנו שמים לב. זה קורה לנו לרוב בגלל חוסר סבלנות, עייפות או תסכול ממצב של חוסר שיתוף פעולה.

האוטומט הזה כולל הבטחות שבדרך כלל לא תקוימנה לעולם כמו:
"לא נבוא לכאן יותר!"
"לא אתן לך לשחק בזה יותר!"

בכל הזדמנות הילדים למדים מאתנו ועלינו. התגובה שלנו לכך שהם לא משתפים פעולה או לא נשמעים לבקשה שלנו, תלמד אותם על גבולות ועל מהי ההתנהגות הרצויה מבחינתנו. לדוגמה, אם נאיים ורק נכעס ולא נעמוד מאחורי ה"איום", הילד שלנו יבין שאין באמת בסיס לכעס שלנו, הכעס שלנו יחלוף והוא יכול לחזור על ההתנהגות. הלמידה שלו היא שזה לא כזה נורא לא לשתף פעולה ולשמוע בקולנו.

אז מה עושים על מנת לזכות בשיתוף פעולה?
1. מתאמים ציפיות מראש וברוגע. לפני שמגיעים לחבר/גן שעשועים/חדר המשחקים בבית שוחחו על משך הזמן שיש לילדים לשחק או להתארגן, גם אם לילד אין עדיין מושג לגבי זמן.
לדוגמה: "היום נשחק בגן השעשועים במשך שעה, כמה דקות לפני שנלך הביתה אזכיר לך על מנת שתוכל להיפרד מהמשחקים והחברים". שימו לב שהשיחה לא מתקיימת כשהילדים כבר רואים בפועל את גן השעשועים, במקרה זה הם כבר לא שומעים אתכם אפילו.

2. כל הזדמנות היא הזדמנות טובה להזכיר לילדים שלכל התנהגות יש תוצאה ובמידה והם לא יכבדו את מסגרת הזמן או כל דבר אחר שקבעתם התוצאה תהיה כזו או אחרת. תנו לילדים להחליט מה תהיה התוצאה במידה וההתנהגות תהיה שונה ממה שקבעתם. אפשר גם לנהל שיחה כזו בגוף שלישי: "מה לדעתך תהיה התוצאה אם ילד מתנהג כך וכך?" לאחר שיענה תשאלו אותו אם אפשר לקבוע שזו תוצאה שמתאימה גם לכם במקרה ואתם נמצאים במצב של חוסר שיתוף פעולה.

3. זכרו שהילד לא עושה "לכם" דווקא, אלא הוא עושה משהו חיובי עבור עצמו. זה כלל שתמיד כדאי לזכור כשאתם במצב בו ההתנהגות של הילד לא עונה על הציפיות שלכם.

במידה והגעתם שוב לאותה סיטואציה אחרי שתאמתם ציפיות, תזכרתם בזמן והילד בכל זאת לא משתף אתכם פעולה תוכלו להפעיל את התוצאה שקבעתם מראש. כאן יש לכם הזדמנות לבנות את המוניטין שלכם כאנשים שאפשר לסמוך עליהם, אתם פעלתם כפי שתאמתם מראש, כיוון שהתוצאה על אי שיתוף הפעולה ידועה לשניכם. יהיה לכם קל להודיע עליה בשקט, בלי כעס ומבלי שייכנס אוטומט ששולף עבורכם תגובה לא ישימה.

ישמו את מה שקבעתם מראש והיצמדו לכך. זה חלק שבו אנו נוטים "לעגל פינות" מול בכי נוראי או כעס מצד הילדים או פשוט כי עבר זמן מאז ששוחחתם. כמו בכל תהליך של למידה, התמדה וחזרתיות מניבות את התוצאות הטובות ביותר.

כשתתמידו, הילדים ילמדו שאתם מכבדים את עצמכם, את הגבולות והאמירות שלכם, שיש תוצאה לכל התנהגות ושהם אחראים לה.

שמרית דוד היא יועצת מומחית למשפחה ולשינה. לפרטים נוספים ויצירת קשר לחצו כאן.