איך שלא נסתכל על זה, שבחים וחיזוקים חיוביים הם סוג של ביקורת. אמנם ביקורת טובה, אבל כזאת שתוקעת את הילדים שלנו במעגל סגור ויוצרת ביקורת שלילית מבלי שהתכוונו. כלומר, אם אנחנו נוטים להרעיף על ילדנו שבחים על התנהגות טובה, אומרים "כל הכבוד" על פעולה מסוימת שהצליח לבצע, בסופו של דבר הילד עלול לפתח תלות במבט ובמילה הטובה שלנו מתוך רצון להבין האם פעל נכון.
יש לנו כוח אדיר על ילדנו, ובכוח המילה באפשרותנו לגדל אותם עם גאווה עצמית אינסופית ויכולת הנעה גם מבלי שנהיה בסביבה. אז מה הסוד? כנראה שבמינון השבחים והחיזוקים ובהרעפת מילות אהבה אינסופיות שלא תלויות בדבר. חשוב לי להדגיש שאני מדברת מתוך החוויה ההורית שלי, ומשקפת את הדרך בה בחרתי להסתכל על גידול ילדים, ולא כאשת מקצוע.
יש לנו נטייה להגיד "כל הכבוד" מבלי להתייחס לדרך והמאמץ שהילד השקיע בפעולה עצמה. תבינו, זה לא באמת משנה אם הציור או כל הצעצועים הוחזרו לקופסה, מה שבאמת חשוב זה לשבח היא את הדרך שהילד עשה. דרך מעולה לתת לילדנו להתגאות בעצמם היא לדבר איתם על הפעולה עצמה, למשל, אם הרכיבו פאזל נוכל לשאול איך התחילו בסידור החלקים, איזה חלק מהפאזל היה הכי קשה להכניס למקום, ולעבד ביחד את התהליך. זה בהחלט ירומם אותם עוד.
ילדים זקוקים למילות אהבה ופרגון שאינן תלויות בדבר
שימו לב כאשר אתם משבחים ואומרים כל הכבוד יש בזאת הכרה על פעולה ספציפית, אבל הילד שלנו הוא טוב ונפלא, אהוב ורצוי תמיד ללא קשר להתנהגות שלילית או חיובית. אל תפסיקו להרעיף אהבה, להגיד שאתם אוהבים ושזכיתם בו, כמה כיף לכם לבלות אתו ולשמוע את מה שיש לו להגיד.
תהיו ספציפים
ילדים הם עם חכם ולא קונים תמיד את מה שאנחנו אומרים. נסו לקשר את השבח להתנהגות ולמאמץ.
שימו לב כשמתרחשת התנהגות רצויה ואל תקחו אותה כמובן מאליו
תחמיאו עד שתתבסס אותה התנהגות רצויה. אם ההתארגנות בבוקר הייתה זריזה אפשר לומר: "באיזו זריזות נהדרת התארגנת הבוקר". אם חלקו את העוגייה תאמרו להם: "אני רואה שחלקת את העוגיה, איזה מעשה נדיב".
תנו להם להתגאות במה שעשו
כשאנחנו חותמים פעולה ב"כל הכבוד, איזה יופי, זה נהדר", אנחנו בעצם לא מאפשרים לילד לחוות את דעתו על היצירה שלו. זכרו, הוא זה שביצע והוא זה שצריך להיות מסופק וגאה. תתעניינו, תשאלו ותגרמו לו לתהות ולשאול את עצמו שאלות.
התמודדות עם כישלון ויצירתיות באים ביחד
זוכרים את מעגל הקסמים שדיברתי עליו? עודף שבחים יכול לגרום לפעולה הפוכה בה הילד יבצע את אותה פעולה רק בשביל לקבל פרגון והכרה במעשיו. מבלי ששמנו לב יצרנו רף דמיוני שחסר שיהיה בו דופי, הכל חייב להיות מושלם, העבודה חייבת להיעשות בשלמותה וכך הרגנו את היצירתיות והכנסנו את הפחד מכישלון לנפש הקטנה שלו. זה בסדר להיכשל, שדרו את זה, מי כמוכם יודעים. יצירתיות מגיעה כשמנסים, שלא חושבים על הדרך ועל מה שיזכה בנקודות, היא מגיעה בשלמותה, כשאין מפריע בסביבה וכשלא מנסים לתקן ולומר שיש רק דרך אחת. תאפשרו.
אל תפסיקו
אל תפסיקו להגיד כמה שאתם אוהבים, גאים, מאושרים, ושמחים על קיומם והעיקר שתישארו קשובים לדברים הקטנים מה שבטוח ישאיר אתכם חברים כשיגיעו הדברים הגדולים.
יעל דור, אמא של אמה ונשואה לשחר. עוסקת בכתיבת מיקרו קופי לדיגיטל ואפליקציות, צלמניה חובבת ואלופת המטבח. חולמת להיות מיילדת ולהופיע על שער לאישה. לכל הטורים של יעל לחצו כאן.
