פעם היית ציפור חופשיה. הסתובבת בעולם צבוע ורוד פוקסיה עם חיוך תמידי על פנייך, ללא דאגות, פחדים או חיתולי בד. ואז ילדת. הציפור הפכה לשפן חרדתי והחיוך הפך לפרצוף מבוהל. הנה רק 10 מהפחדים שתוקפים אותנו, האימהות, עם הולדת ילדינו הראשון:

1. טמפרטורות
"הורדת לה מעלה במזגן?" אני שואלת את בעלי "אז אולי נכנס לכסות אותה? היא לובשת פיג'מה דקה. אה, כבר כיסית? אז אולי זה חם מדי? אני אוריד מעלה. בעצם אם אוריד עכשיו, עוד שעה יהיה קר אצלה בחדר. אני אשאיר. בטוח שלא חם לה?" הפחד הזה מלהקפיא או להרתיח את התינוק מקשה על חיינו לא מעט. לא בטוחה מתי נהייתי דני רופ, אבל ביכולתי לחשב כמויות משקעים ברמת דיוק שלא תבייש מד גשם דיגיטלי. ובכלל, לא רוצה שמילותיה הראשונות של הבת שלי יהיו "אמא" או "אבא". פשוט תגידי: "חם לי" או "קר לי".

2. תלות
מונח שלאימהות יוצא לשמוע לא מעט. "את מנענעת אותה כדי שתירדם? תזהרי שלא תפתח בזה תלות" "הא, הוא מחבק בלילה בובת כבשה? את יודעת, זה יכול להימשך כמה שנים טובות".
כל גילוי אמפתיה נחשב עידוד הרגל תלותי, ובינתיים כבר הספקת לפתח תלות בפחד מלפתח תלות. אני די בטוחה שיום אחד נאמר לעצמינו, כמו האריה ההוא מהספר, שזו היתה ממש שטות כל העניין הזה עם התלות.

3. אריזות
ארזת לבד? לא, עזרו לי גם כמה מחלות נפש שפיתחתי בכל הנוגע להעמסת חפצים. כל יציאה מהבית הפכה לפרויקט. כל קפיצה הכי קטנה מצריכה מוצ'ילה וכל חוליה בגב שלך זועקת לעזרה. מילת המפתח בסיטואציות כאלה היא "שיהיה": "אולי יבוא לה שיקריאו לה את הספר הזה? שיהיה!" "אולי פתאום יתחשק לה מיץ תאנים סחוט? שיהיה!"

לפעמים בעלי צריך להזכיר לי שאני כולה שולחת את הבת שלי לסבתא שלה שגרה ברחוב ליד ולא להישרדות עונה 11. שזה חבל כי בטח באי ההוא יש עצי קוקוס ואולי יבוא לה לאכול אחד בדיוק אז? שיהיה.

4. עצמים קטנים
חרוזים, מטבעות, גולות – העולם נהייה מלכודת מוות! כל חפץ\מאכל בקוטר הנ"ל הוא פוטנציאל לחנק וכל מי שמקרב לתינוק שלך ענבים הוא פוטנציאל לבוקס.

5. חום גבוה
פעם זה היה מגניב, הא? גימלים מהבסיס, חופש מהעבודה – לא עוד! חום שמופיע אצל ילדך הוא האוייב הבלתי מעורער. למה? כי הוא יכול להצביע על כ-ל מחלה אפשרית הקיימת בעולמינו עתיר התחלואה.

"אז את בטוחחחחה שהילדה לא חטפה את תסמונת הקורשפאוציוס החובק??" אני שואלת את הרופאה בדאגה. "למה שתחטוף מחלה שתוקפת אנשים מעל גיל 50 בצד המזרחי של אוזבקיסטן??" היא עונה בהלם.

לא יודעת, למה שגוגל פאאאאקינג יספר לי גם על זה?!

6. עוברי אורח
כולן מכירות את זה: את צועדת לך עם העגלה ברחוב ולפתע הבייבי מחליט לבכות. מנסה בקבוק, מוצץ, צעצוע, נשכן – כלום לא עוזר. הבכי מתגבר ואנשים מתחילים להסתכל. חושבת אולי הוא עייף מנסה לנענע קצת העגלה, והוא בשלו. נשים מבוגרות מביטות בך ומצקצקות בלשונן הביקורתית, נהגים בולמים את המכונית, דיירים מביטים מהחלונות, מוכרות מציצות מהחנויות. הוא שואג ואת על סף להתפרק כשברקע נשמע קולו של רפי גינת מכריז: "השבוע בכלבוטק"…

הפחד הזה מלהצטייר כאמא לא טובה הוא חזק וטפשי כאחד. אה, והבכי של התינוק שלנו לא ממש מעניין אף אחד.

7. להיות כמו אמא שלך
ברור. את הרי הגרסה המשופרת. את העדכון תוכנה האחרון, השכלול האבולוציוני.

מי מאיתנו לא הבטיחה לעצמה שהיא תהיה טובה יותר מאמא שלה?

אז נכון, את משתדלת מאוד שלא לחזור על טעויות שצרובות בזכרונך, אבל לפתע תיפלט לך הערה שתשמע לך מוכרת. בפעם השישית שזה יקרה לך כבר תהיי פחות מזועזעת ומהר מאוד תמצאי את עצמך מגדלת ילדה שתשבע לא להיות כמוך שיום אחד תגדל ילדה שתשבע לא להיות כמוה. צריך להשלים עם זה, אנחנו בבושקה אנושית של טעויות הורות ואין מה לעשות בנידון.

8. חשבונות
"הלילה אתה קם אל הילדה. מה למה? כי אני קמתי שלשום וגם לפני חודש וחצי כשהיא היתה חולה. אז מה אם קמת אתמול? היה את השבוע ההוא שהיית במילואים, כך שבמצטבר יוצא שקמת עד היום חמישית מהפעמים, פתח סוגריים, תכפיל בשבע, חלק בקוסינוס".

"קרב הקימה" הוא מהקרבות הידועים והקשים של ההורים הטריים. הפנקס פתוח והיד רושמת. מה זה רושמת? בני גורן פרייאר לידכם.

המנצח אגב, הוא ממש לא מי שיצא תורו בחישוב אלא מי שעשה 5 יחידות בתיכון.

9. רעש
"ואז! לא תאמיני מה הוא עשה". אני מספרת בלהט לחברתי על הריב האחרון עם הבעל "הוא הפיל! את הכפית! על הרצפה!!! את קולטת?? דקה אחרי שהיא נרדמה! הוא לא יכול קצת להיזהר?!"

אין מה לעשות, מאז שיש תינוקות בבית התדרים שלנו רגישים הרבה יותר. זו בעיה כי רובינו לא חיות על צלע הר חף מרעשים, ועובדתית, בכל בניין מגורים תמיד יהיה שכן כבד שמיעה שישמע רשת ב' בדציבלים של אולמי קריסטל.

10. ילד שני
כל עוד היממה מכילה 24 שעות וגוף האדם זקוק לשינה – אין לי מושג איך עושים את זה.

לסיכום, היקום מפוצץ בסכנות והאיראנים ממשיכים להתחמש, אבל בנות, אם לא נשחרר קצת מהמתח, בסוף נפספס את כל הטוב שיש. בהצלחה.

מיטל לויטה, נשואה לאורי ואמא לשניים. מנהלת תוכן במשרד פרסום, בלוגרית ומייסדת (יחד עם שותפה) את קבוצת הפייסבוק ״אמהות קרייריסטיות״. חולמת לישון יותר מחמש שעות בלילה. לכל הטורים של מיטל לחצו כאן.

אהבת? אז תעשי לייק, מה אכפת לך?