הרצון העז שהילדים יהיו חברים הוא ללא ספק משותף לרוב המכריע של ההורים, שרוצים שהם יהיו קרובים ויהוו משענת ומקור לביטחון אחד לשני.
אז איך עושים את זה?
למען האמת, הפוטנציאל קיים. הילד השני שנולד לנו, באופן טבעי, מעריץ את אחיו הגדול, והגדול מתעניין בקטן ומתרגש ממנו, רוצה לגעת, להרגיש ולעתים לעזור בטיפולו. זוהי גם ההזדמנות הטבעית והנפלאה של שני הילדים לחוות תהליך חיבור משמעותי אותו יוכלו ליישם עם ילדים נוספים במסגרות אליהן יגיעו ובחיים בכלל.
התנאים אידיאליים ליצירת קשר חם וחברי אבל…
כאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה עם פחדינו, חששותינו וחוש הצדק המפותח שלנו ומשבשים את התהליך הטבעי והבריא.
להלן מספר עקרונות לבניית תהליך בריא בתמיכה בקשר בין אחים.
1. עקרון אי התערבות בקשר זוגי
עקרון אחד עומד מעל הכל: לא מתערבים בקשר זוגי
שני אחים מהווים זוג, כשיש ביניהם יחסים טובים או קונפליקט עדיין יש כאן זוג.
גם במשפחה עם שלושה ילדים ויותר נוצרים זוגות לרגעים כאלה ואחרים שמנהלים ביניהם קשר ברגע מסוים.
עם הולדתו של אח/אחות חדשים אמצו את העיקרון החשוב הזה וכשהילד הגדול וה"עדין" מתקרב לתינוק אל תתערבו, פשוט השגיחו ואפשרו לו לגעת ולהכיר את האח הקטן והחמוד. ילדים אוהבים לגעת בראש, בעיניים, להכניס ידיים לפה, כל המקומות המעניינים ביותר בגופו של האדם והמלחיצים ביותר מבחינתנו כהורים. חשוב לתת לסקרנות שלהם מקום ולאפשר מגע אפילו במחיר אי נוחות או בכי קל של התינוק, כל עוד זה בטוח ואין סכנה.
כל זה נעשה בהשגחתנו הקרובה והמלאה.
מה קורה כשזה מוגזם?
2. הפרדת כוחות
כשאתם או התינוק מרגישים שעייפתם מיצירת הקשר "העדינה" של הילד הגדול אמרו לשניהם, "ילדים נראה לי שזה זמן טוב שכל אחד ישחק במשהו אחר, התינוק ילך למיטה ואנחנו נלך לשחק יחד". (אפילו שהתינוק בן יומו ולא מבין מה אנחנו אומרים).
משפטים כמו: "תהיה עדין, אתה לא רואה שזה לא נעים לו?" (בעוד הקטן צורח), "תיגע רק בבטן, לא ככה", אלה משפטים שמיצרים אשמה, התנגדות, כעס ופגיעות אצל הילדים הגדולים, וגורמים בסופו של דבר למגע יותר אגרסיבי גם כשאנחנו לא רואים ולהתפתחות של כעס כלפי האחים הקטנים וכלפינו.
חשוב לזכר שרגש הקנאה הוא טבעי, וברור שאחים גדולים מקנאים באחיהם הצעירים ובמיוחד בתינוק הקטן. לכן חשוב לא להוסיף עוד קושי על קושי קיים. כשמעירים לילדים על התנהגותם וכועסים עליהם הם מקנאים יותר כי רק עליהם כועסים, על תינוקות אי אפשר לכעוס הם מתוקים מדי. השלב הבא זה פיתוח רגשות אשם כלפי ההורים והתינוק, מרגישים שהם לא בסדר ולעתים כבר לא יודעים איך להיות בסדר. אז חשוב לזכור לא להעיר הערות, לא להאשים ולא לכעוס על התנהגותם כלפי האחים הקטנים והתינוקות !
3. למידה טבעית
הילדים הגדולים מוצאים בתינוקות עניין רב, במיוחד בשבועות הראשונים, ואם נותנים לכך מקום בתמיכה ובהשגחה אך ללא התערבות והנחיה, האחים הגדולים לומדים להיות בתשומת לב לתגובותיהם של הקטנים וקולטים אט אט איזה מגע נעים ואיזה גורם לבכי ובמקום להסתכל עלינו ההורים ולחכות לשמוע מאתנו שהם הגזימו, הם מקשיבים לתגובותיהם של התינוקות ולומדים להפסיק לבד ובזמן. יישום של העיקרון נותן הגנה טובה יותר לתינוקות כיוון שהגדולים באמת לומדים לשים לב לתגובותיהם ולהפסיק בזמן.
ומה לגבי אחים בכל שאר הגילאים?
כשמקפידים על העיקרון שלא מתערבים בקשר זוגי לאורך כל הקשר בין שני הילדים זה יכול להישמע כך: "ילדים, אני סומך/ת עליכם שתסתדרו".
ואם זה רועש מדי או אלים מדי אפשר גם: "נראה לי שאתם צריכים הפסקה אחד מהשני להירגע, אז כל אחד יירגע במקום אחר ואז תחזרו לשחק יחד אם תרצו", או "ילדים, אני לא יכול/ה עם צרחות כל כך חזקות / אלימות כזו בבית, קחו הפסקה אחד מהשני ואז תחזרו לשחק יחד".
עקרון אי התערבות בקשר זוגי מלווה את ההורות שלנו עם הילדים לכל אורך הדרך ומניסיוני, עקביות והתמדה בעקרון זה מהווים בסיס לקשר בריא ונעים בין אחים עם רגעים רבים של משחק, שמחה משותפת וחברות.
אין באמת צורך להגן על הקטנים מפני אחיהם הגדולים, אין צורך להפוך לשופט עליון כהורה, מה שיש צורך לעשות זה לסמוך על הילדים ולהאמין ביכולתם לפתור את הקונפליקטים ביניהם בדרכם. כשהילדים באים אלינו ומבקשים שנתערב לטובתם פשוט אמרו להם: אני סומכת עליהם שתמצאו את הדרך להסתדר אחד עם השני או משהו בדומה. אם מישהו מהילדים נפגע מהשני ומגיע בוכה נחמו אותו, אמרו לו שאתם מבינים שהוא מאוד נפגע או כועס בלי להאשים את האח האחר או לנקוט עמדה. אם אנחנו נאמין בהם מספיק זמן הם ילמדו להאמין בעצמם. נשמו עמוק ונסו, זה עובד!
ועוד כמה כלים ותובנות שיכולים לעזור לכם לתמוך בילדים ובקשר ביניהם:
העצמה – כשהילד הגדול בוחר מרצונו לעזור לכם אם זה בהבאת החיתול, הרגעת האח הקטן או כל עזרה אחרת חשוב לומר לו שאנחנו מאוד מעריכים את עזרתו ושהוא אח גדול נהדר. אפשר להתייחס למעשה עצמו כך: "זה ממש עזר לי שהבאת לי את המגבונים", "הצלחת להרגיע אותו ממש יותר טוב מאתנו". רק חשוב לשים לב לא להגזים בשבחים, לא להתלהב יתר על המידה ולדבר על המעשה ולא להשתמש במלים כמו ילד טוב..
ציפיות והשוואות – משפטים כמו: "אתה גדול אז תוותר", "אתה כבר לא תינוק" וכו' אינם משפטים תומכים ועשויים לגרום לרצון להיות קטן שוב, כזה שלא דורשים ממנו להיות בוגר ומתחשב. משפטים אמפתיים כמו: "אתה בטח מתגעגע לזמן שהיית רק אתה", "אני רואה שאתה רוצה שאני אקח אותך על הידיים כמו את התינוק" – עוזרים לעבור את התקופה הזו בקלות רבה יותר.
זמן איכות אחד על אחד – תמיכה בילד הגדול מאוד עוזרת לשיפור היחסים בבית. הילד הבכור שלנו זקוק לתמיכה המדויקת שלנו ולזמן לבד עם אחד ההורים ואם רק אפשר אז לעתים גם עם שניהם. הוא זוכר את הימים שהיה שם לבד לעתים בכמיהה וגעגועים וזקוק מדי פעם, ואם אפשר באופן קבוע אפילו אחת לשבוע, לזמן עם אחד ההורים כשהאח/ות הקטנים מטופלים על-ידי מישהו אחר. כדאי אפילו לעשות קצת רייטינג לזמן הזה ולרשום אותו ביומן או לקבוע מראש ולהגיד: "אתה יודע ביום ראשון נלך רק אתה ואני לבד ל", או "סבתא תיקח את אחותך ואנחנו נישאר כאן שנינו לשחק לבד". הזמן לבד הוא לא רק עבור הבכורים שלנו אלא גם עבורנו שניזכר בכמה הם מקסימים ונפלאים וכמה נעים לבלות איתם זמן משותף.
רגרסיות – כשנולד אח, ובכלל בשנה הראשונה אחרי הולדת אח/אחות, אנו רואים לעתים קרובות התנהגויות שאינן מתאימות לילד שלנו כמו הרטבת לילה, חזרה לעשיית צרכים בתחתונים, בקשות שתלבישו אותם שוב וכו'. גישתי אומרת שאלה אינן רגרסיות אלא ביטויים של קושי והתמודדות. חשוב שילדים יבטאו את הקושי שלהם ותפקידנו להיות שם בשבילם ולתמוך. אם אחרי הולדת אח/אחות הילד הגדול מבקש שנלביש אותו אני מציעה פשוט להלביש אותו בלי לעשות עניין, בסופו של דבר הוא רק מנסה ובודק, אם לא ייתקל בהתנגדות זה יחלוף מעצמו. ברגעים שאתם לא יכולים להלביש אותו פשוט אמרו: "אני מבין/ה שאתה רוצה שאלביש אותך אבל אני פשוט לא יכול/ה עכשיו אולי תנסה לבד?"
גישה זו נכונה לגבי כל אותן התנהגויות שאנו מכנים אותן רגרסיות והן למעשה ביטויי מצוקה. אם נלך עם הילד ללא התנגדות זה פשוט יחלוף מעצמו.
לילך פלג היא אם לחמישה, הבעלים של "שפה משותפת". מנחה ומרצה בתחום של הורות וזוגיות ועוסקת בייעוץ זוגי והדרכת הורים
*הכתבה נכתבה בשיתוף חברת בייביסיטר
