להעיר לו, לקחת לו את הצלחת או לזרום איתו?

ילדים בני שנה וחצי-שנתיים מרבים לזרוק את האוכל שלהם על הרצפה. זה יכול לקרות בסוף הארוחה, כשהילד מסיים לאכול, ויכול לקרות גם באמצע. בכל מקרה זה מרגיז, מתסכל ובעיקר משאיר את ההורה מבולבל וחסר אונים. מה לעשות במצב כזה? האם להגיב או עדיף להתעלם? לכעוס או דווקא לצחוק מזה? ההורה לא בטוח מה לעשות ונהיה מתוסכל עוד יותר. שאלנו את קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה, יועצת בגנים ומטפלת רגשית. בעלת הפיל הצבעוני – המרכז לטיפול במשפחה, והנה תשובותיה לסיטואציות.

 הכתבה פורסמה במקור במגזין הורים וילדים. לקבלת גיליון היכרות של המגזין לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של הורים וילדים לחצו כאן.

"מדוע הוא זורק את האוכל שכל כך טרחתי להכין? הוא בטח לא אוהב את הבישול שלי"
כשהילד זורק את הצלחת שלו על הרצפה אין זה אומר שהוא לא מרוצה מהטעם של האוכל או מסוג המזון שהכנתם ואין צורך להיעלב. הילד זורק את האוכל מאחת משלוש סיבות אפשריות: ההנאה שבעצם הזריקה (רואים את אמא מרימה שוב ושוב וזה מאוד מצחיק); תשומת הלב שהוא מקבל מכם בעקבות הזריקה (הסבר, בקשה, סיפור, סיוע בהאכלה, תגובות כועסות); שעמום מהישיבה הממושכת (הילד משתמש בדרך הזו כדי להודיע שסיים את הארוחה, שהוא יושב יותר מדי זמן באותו מקום והוא דורש לרדת מהכיסא ולהמשיך בפעילותו הנמרצת).

"מה אפשר לעשות כדי להימנע מכל הלכלוך הזה שהוא מייצר?"
כדי להקל את חייכם אפשר להניח שמיכה ישנה מתחת לכיסא הילד, בגודל שמכסה את רדיוס הזריקה שלו. האוכל הנזרק או נופל יצנח על השמיכה והדבר יקל את ניקוי הרצפה ויוריד את סף התסכול והעצבים של ההורה.

"איך להתייחס לזריקות האוכל האלה? להגיב? לכעוס? להתעלם? מה???"
– תשומת לב וחיזוקים חיוביים: כשאנו אומרים לילד להפסיק לזרוק את האוכל על הרצפה, אנו מדברים אליו – וזה סוג של תשומת לב. כשאנו מבקשים ממנו לנקות את הבלגן שעשה, אנחנו צריכים לתת לו הוראות ולהמשיך לשים לב עד שהמשימה נעשתה – וזה אומר שאנו נותנים לו עוד יותר תשומת לב. זו הסיבה שבגללה התנהגות כזו שלנו לא מביאה כל שינוי התנהגות מצדו. כמו שהילד רואה את העניין, הוא מקבל המון תשומת לב ולא רואה כל צד שלילי במה שהוא עושה. מבחינתו הוא ממשיך במשחק והמשחק מהנה וכיפי. נורא כיף לשחק ככה עם אמא, כל יום!

הילד מבקש תשומת לב? תנו לו. אולי עזבתם אותו בכיסא שלו כדי לרחוץ כלים והוא מצא דרך מעולה להחזיר אתכם אליו? ודאו שמעתה ואילך אתם דווקא לחלוטין נמצאים איתו: דברו איתו ותחייכו אליו בעודו אוכל ושמרו על אווירה חיובית ונעימה.

שימו כמות קטנה של אוכל בצלחת ועודדו את האכילה על ידי סיוע והחזקה משותפת של הכפית (או הכף). הפסיקו לסייע לאחר שתיים-שלוש טעימות של הילד, תוך מתן תשומת לב חיובית (מילות של שבח, סיפור, שיר ואפילו משחק משותף שלא מפריע לו לאכול באופן עצמאי).

– ייצרו תגובה קצרה וברורה הכוללת שימוש בשפת הגוף: ברגע שהילד זורק משהו על הרצפה, אמרו הוראה קצרה וברורה כמו "אנחנו לא זורקים דברים על הרצפה". אל תרימו שום דבר בזמן זה. ודאו שקולכם חמור ופניכם "כועסות", אבל אל תצעקו ואל תגידו משפט כמו "אוף, אתה כזה ילד רע ומעצבן!". המטרה היא לסמן, גם בשפת הגוף הלא מילולית שלכם, שהוא עשה משהו לא בסדר. לאחר מכן אפשר לפעול באחת משתי הדרכים הנ"ל, תלוי בכם: הראשונה, הפנו את גבכם אליו. פשוט סובבו את הכיסא שלכם ותנו לו לראות רק את גבכם למשך 20-30 שניות. אל תדברו איתו ואל תהיו בשום אינטראקציה איתו. אחר כך הסתובבו חזרה והמשיכו בארוחה, כאילו כלום לא קרה. אם הוא ממשיך לזרוק אוכל על הרצפה, ומן הסתם כך הוא יעשה, חזרו על התגובה המתוארת פה; השנייה, אם החל לזרוק, אמרו "לא!" בקול שקט ורגוע אך נחוש וברור, ללא הסברים וחיוכים, והורידו את האוכל מהמגש/שולחן ל-30 שניות. לאחר מכן, החזירו אותו והתחילו שוב בתהליך.

– אל תשכחו אותו בכיסא: לעתים הורים "שוכחים" את הילד בכיסא האוכל, כי נוח להם שהוא יושב במקום אחד ומאפשר לעשות דברים אחרים או סתם לשתות משהו בשקט. ילד צעיר מתקשה לשבת לאורך זמן ומתחיל לייצר התנהגויות מוחצנות כדי שישימו אליו לב וישחררו אותו. הורידו את הילד מהכיסא ברגע שסיים לאכול ואפשרו לו להמשיך בעיסוקיו האחרים. השתדלו מאוד לעשות זאת לפני שהחל בזריקה, כדי למנוע זריקת אוכל מתוך שעמום וכדי שהילד ילמד שזריקת האוכל היא הדרך לאותת לכם שיש להורידו מהכיסא.

– בדקו מה קורה בגן: לעתים קרובות ההתנהגות של הילדים בגן שונה לחלוטין מאשר בבית. בהרבה מאוד מקרים לא יבינו בגן על מה אתם מדברים כשתתארו קושי שאתם נתקלים בו בבית. כדי לקבל אינדיקציה טובה על התנהגותו של ילדכם חשוב לברר מה קורה בגן ומה הם רואים. אם תשמעו בגן ששם הוא אינו זורק אוכל אף פעם כדאי לברר מה עובד אצלם ולקחת מהם טיפים להתנהלות נכונה.

"זה לא עוזר. ניסיתי את כל מה שכתוב והוא עדיין זורק אוכל"
היו סבלניים ועקביים. ילדכם ילמד לא לזרוק אוכל אך הלמידה שלו תיקח זמן. תהליכים חינוכיים לוקחים זמן ודורשים התמדה ועקביות ואורך רוח מצדכם. העובדה שתהליך נמשך זמן מה אינו סיבה להימנע ממנו או להפסיק אותו באמצע. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להתייאש ולוותר.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:

5 סימנים שהילד מוכן לאכול אוכל מוצק
גם התינוק שלך לא אוכל לך?
מעבר למוצקים: לא רק גזר, בטטה וקישוא
ארטישוק ירושלמי כבר נתתם לתינוק?
14 טיפים לשמירה על תזונה נכונה, שפיות ושעות שינה