קרן איתן היא אמא של ירדן, ארבל, ינאי והבלוג מזל תאומים. מה ששכחנו לציין הוא שירדן וארבל הן תאומות. ולא סתם, אפילו זהות. קרן בחרה להיכנס להריון נוסף קצת אחרי שהן היו בנות שנה. וכן, שמעתן נכון. מבחירה. היו לכך כמה שיקולים אותם היא מפרטת בפוסט מקסים שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה. הנה הוא:
"יום הולדת שמח לתיקון שלי.
התינוק שלי בן שנה היום. הרבה הרימו גבה כשנכסתי להריון קצת אחרי שהבנות היו בנות שנה, חלק חשבו שזה היה בטעות, השאר חשבו שאנחנו סתם משוגעים. הסיבה הרשמית היתה שאנחנו רוצים לסיים עם שלב הלהביא ילדים כמה שיותר מהר, שאנחנו רוצים שהם יגדלו ביחד. אבל היתה עוד סיבה אחת שלי. אני רציתי תיקון.
רציתי הריון שקט ורגוע, ארוך ומשעמם, רציתי לידה טבעית, לידה שמחה שאין בה תחושת אסון, רציתי תינוק שיהיה מחובר אליי מרגע הלידה ולא נלקח להחייאה, רציתי שלא אצטרך ללטף אותו דרך קירות פלסטיק שקופים ואדי ספטול, שלא אצטרך לחכות שלושה חודשים לקחת אותו הביתה.
וינאי ענה על כל הציפיות. הריון משעמם, אפילו מי שפיר לא עשיתי. לידה בשבוע 37, מהירה ועוצמתית, טבעית ושמחה, אמא שלי זכתה להיות לצידי הפעם ולהחזיק לי את היד. הוא יצא ממני ומיד הונח עליי, כמו שתמיד חלמתי. ומהרגע שנולד היה איתי באפס הפרדה. הוא היה בזרועותיי כשיצאנו מחדר הלידה לבדיקות בתינוקייה, הנקתי אותו בזריקות ובבדיקות ומשם הוא בא איתי למחלקת יולדות והביתה. עשינו חגיגה שבוע אחרי שנולד, חגיגה שנמנעה מאיתנו בפעם הקודמת כי שבוע אחרי הלידה עוד לא ידענו אם הבנות בכלל יחיו.
התיקון שלי בן שנה. שנה של אור, של ילד שהוא מתנה, שמתפתח בקצב הנכון, שלא הולך לשום מעקבים ובדיקות נוראיות ודקירות ומבחני התפתחות. שנה של שבירת אחוזונים במשקל, של מידה 12-18 מגיל חצי שנה ושל לחיים שמנמנות. אני לא אכתוב לו ברכה שהוא לא יכול לקרוא, אבל אכתוב אותה לעצמי. מזל טוב לאמא של ינאי. מזל טוב לך על שהתעקשת ולמרות הקושי עשית את זה, (עם הרבה עזרה) והגשמת את החלום שלך. ולילד שלי, לכבוד יום הולדת שנה, יש לי רק מילה אחת – תודה".
