אם חשבתן שאתן מקבלות הערות חסרות טקט – חכו שתקראו את הפוסט הבא. לטיילור מאיירס יש ילדה בת 4 אשר סובלת מבעיות קשב וריכוז חמורות, להגדרתה, ותינוק אותם היא מגדלת לבדה. בשבוע שעבר פירסמה פוסט מרגש ביותר המדבר על הערה חצופה שקיבלה מאשה זרה בזמן שיצאה לקניות עם ילדיה. יותר מחצי מיליון חיבובים ומעל 150 אלף שיתופים כבר לפוסט. תרגמנו לכן אותו:

"סוף סוף זה קרה. כשעמדתי בתור בוולמארט כדי לפדות את המשכורת שלי עם עגלת מצרכים (וקצת יין), סופי ישבה / עמדה / עשתה עמידת ראש בעגלה, מתבכיינת על שקית צ'יפס שלקחתי לה, אחרי שהיא קראה לי חור בתחת בזמן שעמדנו בתור. היא חסרת רחמים. אני יודעת את זה. אני גרה עם זה.

ה-ADHD שלה והאובססיביות שלה מקבלים ביטוי גדול בדברים שהיא מוצאת לא צודקים ולא נכונים וזה לא מפסיק עד שהיא בסופו של דבר נרדמת או שמשהו דרמטי מאוד מצליח לחטוף את תשומת הלב. עמדנו בתור במשך כמה דקות, התעלמתי מהיללות שלה וסירבתי להיכנע". בהמשך מאיירס מספרת שכמעט תמיד היא יוצאת מחנויות בגללה, אך הפעם היא החליטה להישאר, כשסופי משתוללת ללא הפסקה והיא ממשיכה להזהיר אותה ולבקש ממנה לשבת להירגע. ואז זה הגיע, אשה זרה שעמדה שם פתאום צעקה לעברה: "אוי, למען השם תני לה כבר עוגיה כדי שתשתוק!".

"יכולתי להגיב יפה יותר. יכולתי להסביר לה שלילדה שלי בת הארבע יש הפרעות קשב וריכוז קשות למדי, שאני מגדלת שני ילדים לבד, אני עושה כמיטב יכולתי, ולא היתה לי ברירה אלא לחכות בתור כדי לקנות מצרכים. במקום זאת, שמעתי את המשפט "היא בת ארבע, ואת צריכה להתעסק בעניינים המזדיינים שלך" יוצא לי מהפה. שמרתי על קור רוח עד שסיימתי ויצאתי משם כדי שאוכל להימנע מלהיות ה'אדם הזה'. האדם עם הילד שלא יודע להתנהג. האדם שנראה עצלן כי הוא מתעלם מההתנהגות הזו. האדם שיודע שלעשות משהו, חוץ מלהתעלם, רק יחמיר את המצב. דמעות זלגו על פני. איבדתי את זה. כעסתי, נפגעתי, נעלבתי, והייתי פשוט עצובה עצובה כי לא יכולה להיות לי חוויה נעימה בחנות עם הילדים שלי. כשלקחתי את הדברים שלי, מישהי התחילה לדבר עם סופי. היא שאלה שאלות כדי להסיח את דעתה, וגיבתה אותי כשסופי המשיכה לדרוש את הצ'יפסים. "את לא יכולה לקבל את זה היום, את צריכה להיות טובה לאמא שלך, היא צריכה שתהיי טובה אליה, יש לי ילדה קטנה כמוך, בת כמה את? בן כמה אח שלך?" בכנות, האישה הזאת היתה יכולה להיות האנטיכריסט ועדיין הייתי מעריכה את החמלה שבה יותר מכל דבר אחר. צריך רק הערה אחת כדי לשבור מישהו. אתה אף פעם לא יודע מה עובר על מישהו אחר. אתה אף פעם לא יודע את הבעיות שיש לילד שגורמות לו להתנהג לא יפה, ואם אתם לא יודעים איזה מאבק אני עוברת עם ילדה כמו שלי, אתם לא יכולים לשפוט אותי. אבל גם צריך מעשה קטן של חסד כדי לגרום לאמא להרגיש בנוח. תודה לאישה בוולמארט היום, על שהראתה לי ולילדים שלי את החסד הזה ואני מודה לך על שיצאת איתנו החוצה. תודה לך שגיבית אותי. אמהות צריכות לתמוך אחת בשניה".