כשדמיינו איך חיינו ישתנו אחרי שאורי יוולד, לא חשבנו ששינה תהפוך להיות אישיו שיעסיק אותנו כל כך הרבה. ידענו שתינוק עייף פשוט הולך לישון, בלי שיהיו מעורבים בכך מאבק והתשה מוחלטת בניסיון להרדים אותו, ובטח ובטח לא הכרנו את המושג מחזורי שינה.

אבל אז גילינו שזה לא בדיוק ככה.

אורי שלנו לא הצטיין במעברים של מחזורי שינה, או בלהיכנס אליהם נניח, וכל תהליך ההרדמות אצלנו לא באמת הסתכם בלהניח אותו כשהוא עייף ולטפוח לו קלות על הישבן עד שירדם.

כאבא החלטתי שאני נותן את כל הזמן שלי, ולוקח חלק פעיל מהבוקר עד הבוקר למחרת בגידול הילד שלי. זה כלל גם הרדמות כמובן, ומכיוון שאני לא יכול להיניק הייתי צריך למצוא טכניקות הרדמה שאורי יוכל להירדם בהן גם איתי, וכך זוגתי תוכל לנוח יותר.

כדור הפיזיו ליווה אותי המון בחודשים הראשונים כשעוד אפשר היה לערסל את אורי ולקפוץ בלי לקבל נמק ביד. בגיל חצי שנה, כשאורי עלה קצת במשקל כדור הפיזיו כבר היווה אתגר פיזי, ואז הכנסנו את המנשא לשימוש, ומשם הקפיצות על כדור הפיזיו נהיו הרבה יותר נעימות ואפילו יכולתי לעשות דברים בסיסיים עם הידיים כמו להביא לעצמי מים. ברגע שהקפיצות על הכדור כבר הפסיקו לעבוד, נשאר רק המנשא.

הרדמות הבוקר והצהריים היו החלק שלי, זה היה נותן לזוגתי אופציה לתפוס קצת שינה/מנוחה. המושג "טיול בוקר" הושרש לו בלקסיקון שלנו. אף פעם לא האמנתי שאני אראה כל כך הרבה זריחות בשנה אחת. מצאתי את עצמי חורש פארקים שלמים בשעות בוקר הזויות במשך 40 דקות עד שעה וחצי, כדי שאוכל לחזור הביתה כמנצח עם תינוק ישן ולא צועק.

למשך פרק זמן מאוד גדול, כמעט 8 חודשים, המנשא היה כלי ההרדמות שלי עם אורי ואני הרגשתי שלאט לאט הגוף שלי לא עומד בזה יותר וזה לא אפשרי. במקביל אורי הפסיק להירדם במנשא, אבל פתח לנו אלטרנטיבות חדשות כמו הירדמות בעגלה (לפני כן הוא לא יכל לשבת 10 דקות בעגלה בלי לצרוח), הרדמויות (מתוזמנות על ידינו) ברכב, ובכלל, משהו בו גדל וזאת הנקודה הכי חשובה שאני רוצה להעביר פה, תינוקות גדלים, המוח שלהם מתפתח בקצב מטורף ולאט לאט הם לומדים ומצליחים להבין את הקונספט של שינה.

אני אומר את זה לא כי היום כשאורי בן שנה הוא ישן לילות שלמים ונירדם לבד למנוחת צהריים. כי הוא לא. הוא מתעורר המון בלילות ועדיין אנחנו עוזרים לו כמה שאפשר בלעבור מחזורי שינה. אבל, אם אני אשווה את זה ללפני חצי שנה אני אראה את השיפור והגדילה שלו, ואם אני אוסיף ואדמיין קדימה אני בטוח שהגדילה וההבנה שלו במקום הזה רק תתחזק.

כשאתם נמצאים בשלב הקשה הזה, מותשים כבר מלנסות להרדים את התינוק, חשוב לזכור שזה זמני, התינוק לא מנסה לנקום בכם בזה שהוא לא נרדם (הוא סובל מזה בעצמו מספיק), אפשר לחפש דרכים יצירתיות רבות שיעזרו לתינוק להירדם וגם לחזק לו את הביטחון שלו בכם, כשאורי היה נרדם עליי במנשא, לא תמיד הייתי רוצה להוריד אותו והייתי מעביר אתו ביחד את השינה, לא משנה כמה קצרה היא הייתה.

שגיא פרנקל הוא אבא במשרה (כמעט) מלאה שנמאס לו שמרבית האוכלוסיה בארץ מביאה ילדים שהולכים למסגרות חינוך כושלות מדי ומוקדם מדי. מגדל ביחד עם זוגתו את אורי עם הרבה חום, אהבה, נתינה והקשבה מלאה לצרכיו. אנימטור ובעל עמוד הפייסבוק אבא עייף.