מאת: נילי אגמון
13.1.2016
לא סתם אומרים "כמו אויר לנשימה".
הנשימה מרגיעה. מעוררת. חשובה. מאפשרת רגע של שיקול דעת ושל שפיות. חלקיק זמן בתוך הכאוס הכללי, בו את באמת עושה משהו קטנטן אבל משמעותי עבור עצמך. הנשימה היא תהליך עצמוני של הגוף, כביכול לא מתוכנן, אבל היא קשורה בכל היבט של חיינו, פיזי רגשי ונפשי. הנשימה משקפת את מצבנו הרגשי. נשימה עמוקה, עם מודעות, תאפשר לנו לשלוט בחוויה הרגשית העומדת לפנינו, ומאפשרת לנו להתרחב, להכיל, ולהתמודד ביעילות רבה יותר עם האתגר שמולנו.
עוד כתבות של נילי אגמון:
הייתי אמא טריה לתאומים וכאב לי בלב
כשאנחנו נושמים החמצן מגיע לכל מערכות הגוף ובעיקר למוח. הוא עוזר בויסות תחושותינו, רגשותינו, ובעקבות זאת – התנהגותנו. נשימה רדודה ושטחית, לאורך זמן, עלולה לייצר מתח, לחץ, עצבנות, ותחושות דיכאוניות. נשימה עמוקה, יעילה, עם מודעות, מאווררת קונקרטית וסימבולית משנה מצב תודעה. זו פעולה שבכוחה לאפשר לנו הרגעות, התפתחות ואיכות חיים טובה בהרבה.
הנה כמה רגעים שכדאי לנשום בהם:
1. בלידה
נשימה בזמן צירים מאפשרת הקלה, הרפיה, ריכוז, התנתקות מהסביבה, הגדלת המרחב בבטן, צירים אפקטיביים יותר, הקלה על המתח, שחרור רצפת אגן והרפיית שרירים. טכניקות לנשימה נכונה בלידה ניתן ללמוד בקורסים של הכנה ללידה, ואצל תומכות לידה.
2. כשאומרים לך שאת "מרגילה" אותו. "מפנקת" אותו
נשימה. זו הזדמנות מעולה ללמד אחרים את מה שאת מאמינה בו, ואפילו הזדמנות לשליחות חברתית. אני עונה בדרך כלל שתינוק הוא לא מכונת למידה, יש לו צרכים, ואני כרגע נותנת מענה לצרכים שלו. לפחות לחלק חשוב מהם, למשל: מגע, נוכחות מיטיבה של מבוגר מטפל, הגנה, הגנה מעומס של גירויים, הקלה על כאב. אני מוסיפה, ש"לאלף" אותו וללמד אותו משהו, תוך כדי תשלום מחיר רגשי כבד מכיוונו, זו לא אופציה מבחינתי. לפחות לא כשהוא רק תינוק.
3. כששואלים אם הוא נושם שם במנשא
נשימה. זוכרת? אין להם כוונה רעה. באמת שהם שואלים בתמימות. עוד הזדמנות להסביר וללמד מישהו דבר חדש. אני עונה: "בטח שהוא נושם, תראה!! הוא מאושר פה בפנים. רק פה הוא רגוע. הוא מרגיש כאילו הוא שוב בבטן. מעורסל ומוגן וחם ונעים לו. תאמין לי זו המתנה הכי טובה בשבילו ובשביל כל אחת שאתה מכיר שנמצאת לאחר לידה!!"
4. כשזרים מלטפים את הילד שלך
נשימה. אין להם כוונה רעה. הם סתם חסרי מודעות. אבל אני כן רוצה שהם ידעו שזה לא לעניין. וגם להגן עליו. וגם שהוא ידע שזכותו על גופו שמורה. אני מעירה, זזה, "הוא מאד רגיש למגע ולא אוהב שנוגעים בו אנשים שהוא לא מכיר. אבל תודה על הכוונה". נשימה.
בהמשך ההורות גיליתי את הנשימה בעוד סיטואציות:
5. כשאת יוצאת לגינה עם שלל פירות בריאים ופוגשת הרבה שקיות ממתקים וחטיפים
נשימה. עוד נשימה. משחררת. גאה לראות את הילדים אוכלים פירות ומחלקים. מתבאסת מהזבל שהם לוקחים מאחרים. לא על הכל יש לי שליטה. שיעור מאד חשוב בשבילי. עוד נשימה.
6. כשזרים בטוחים שהם יודעים יותר טוב איך לחנך את הילדים שלך
נשימה. פעם הייתי מיד מרגישה אשמה ומתכווצת. המחשבות היו מתרוצצות. לא עוד. רק אני מכירה אותם באמת, יודעת מה המניעים להתנהגותם, מה הרגישויות שלהם. או איפה ומתי ואיך להציב את הגבול או לטפל בבעיה. אני נושמת. כשצריך אני נעזרת במי שנחוץ, אבל לא נותנת לאחרים לערער לי את הביטחון ההורי. אני זו אני וככה זה טוב!
7. כשהוא משתטח על הרצפה בסופר
הרי לילדים "טובים" זה לא קורה נכון? זה קורה רק אצלי. פפחחח… לנשום לנשום. נותנת לשנייה שבה אני רוצה שהאדמה תקבור אותי לחלוף. ואז מנסה לזכור שהגבול שבו בחרתי חשוב לי. זה לא אני זה הוא. לנשום. ולבחור בדרך שמתאימה לי להתמודד עם אותו רגע.
8. כשאת יודעת שאת מתכוונת להגיד "לא", ומה תהיה התגובה הצפויה של הקטן
לנשום. לשלוף פתרון יצירתי. לא להיבהל. הם הרי כמו בעלי חיים: מאומנים להריח את הפאניקה והאמביוולנטיות שלנו. לנשום.
9. כשאת שומעת את הביטוי " אמא בא לי…" בפעם המי יודע כמה…וכל מה שבא לך זה שיפסיקו להגיד לך מה בא להם ויותר מכך…מה לא בא להם
לנשום.
10. כשהם מתחילים להשתמש בקללות ששמעו בגן מילדים אחרים
זה כבר ממש אתגר בשבילי. איפה אני ואיפה תחושת שליטה. השיער סומר. הדופק עולה. מרגישה שחייזרים חודרים לנשמת העוללים שלי ומאיימים להשחית. נושמת. פרופורציות. עוד גבול להתאמן בהצבתו. לפעמים תוהה מה יהיה בגיל ההתבגרות. נושמת עמוק.
11. כשהגדול נופל "בטעות" על הקטן, נותן מכה "לא בכוונה" לקטן, מכסה בשמיכה גם על הראש "כדי לשחק" עם הקטן
נושמת. ונושמת גם בפעם הראשונה שהקטן מתחיל להחזיר לגדול.
12. כשאת יוצאת מהאוטו עם תינוק ביד שמאל, תיקי הגן, המעילים והמטריות, והנעליים שהם חלצו באוטו, והשקית של הסנדוויץ' מאתמול, והכוס של הקפה ששתית בבוקר בדרך לעבודה
כל אלה ביד ימין. התיק שלך על הכתף, והטלפון בכיס האחורי והמפתחות משתרברבים מהפה. סוגרת את הדלתות של הרכב עם הרגל, לוחצת על כפתור המעלית עם המרפק. ואז הגדול רוצה שתחזיקי לו את המקל (סליחה, החרב) שאסף בשדה ואת עונה בשלילה. באותו רגע הוא מסנן "אוף את אף פעם לא מתחשבת בי" שוב, לנשום, ולהודות לו בהומור על העזרה (תמיד עובד. הם מבינים רמזים הומוריסטיים).
תנשמי.
את יכולה להיות מי שאת באמת.
לחיות חיים בעלי איכות טובה יותר.
מישהו אמר פעם: כמו שאנו נושמים, כך אנו חיים.
תנשמי. ממש עכשיו. למענם. למענך.
נילי אגמון היא מדריכת הנקה מוסמכת, מדריכת עיסוי תינוקות, מלווה אמהות לאחר לידה ובעלת הלול של נילי – בית לאמהות. לפרטים נוספים ולהרשמה לחצי כאן.
