מאת: יוליה פריליק ניב
מוות בעריסה הוא חלום הבלהות של כל הורה. אבל האם זו גזרה משמים, או שניתן להפחית את הסיכונים בבית? מדוע רוב ההורים מתעלמים מהמדע ומשכיבים את התינוק על גבי הבטן? ולמה בקרב דתיים אחוז התינוקות המתים גבוה יותר? מחקרים חדשים מוכיחים: אם תקפידו על הנחיות פשוטות, תוכלו להציל חיים
ההיריון הראשון של ליאת אורן-וקס (39) היה ספונטני ותקין, ובסופו נולד תינוק יפהפה ומתוק בשם עידו. השמחה הייתה גדולה, וכמו כל אמא, גם היא הייתה חרדה לשלומו ולבריאותו. כל הבדיקות הרפואיות שעבר היו תקינות, ושום דבר לא היה יכול לרמז על מה שהולך לקרות.
הכתבה פורסמה במקור במגזין הורים וילדים. לקבלת גיליון היכרות של המגזין לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של הורים וילדים לחצו כאן.
"בגיל חמישה חודשים הכנסתי אותו לפעוטון בקריית גת וחזרתי לעבודה לאחר חופשת הלידה", מספרת אורן-וקס למגזין "הורים וילדים". לאחר שבועיים, כשנכנסו לשגרה, היא הפקידה את בנה הבכור והיחיד בידי המטפלת בפעוטון ונסעה לעבודתה שלווה ורגועה. אלא שכעבור כמה שעות התקשרה המטפלת וצעקה לה בטלפון שעידו לא נושם. הוא פונה בבהילות לבית החולים ברזילי, שם נקבע מותו. ליאת הגיעה לשם כדי להיפרד מבנה התינוק. "לעולם לא אדע בוודאות מה קרה אצל המטפלת, אולם נתיחה שלאחר המוות אישרה את מה שידענו – עידו היה תינוק בריא לחלוטין", היא אומרת. מאז עברו ארבע שנים, ולליאת וליגאל וקס נולד לפני שנתיים ילד נוסף בשם יהונתן.
כמה תינוקות מתים?
מוות בעריסה, או תסמונת המוות הפתאומי של התינוק (ובאנגלית SIDS – Sudden Infant Death Syndrome), הוא מוות פתאומי בלתי מוסבר של תינוק מתחת לגיל שנה, שהיה בריא לגמרי קודם לכן.
מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחים על 25-20 מקרים בשנה (מה שמוגדר בדוחות שלהם סיבת מוות R950), אולם המספרים האמיתיים ככל הנראה גבוהים הרבה יותר. פרופ' יעקב סיון, מנהל מכון ריאות, טיפול נמרץ והמרכז לרפואת שינה בבית החולים דנה-דואק לילדים (המרכז הרפואי תל אביב) וראש החוג לרפואת ילדים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, אומר כי "הנתונים בישראל אינם מדויקים בלשון המעטה, כי בארץ קשה לאבחן את סיבת המוות".
"הפערים נובעים מהעובדה שבארץ ממעטים לבצע נתיחה שלאחר המוות, בניגוד לנעשה בעולם המערבי", מנמקת ד"ר ענת שץ, שהקימה את עמותת עתיד, העוסקת בתמיכה ובעיקר בהסברה ובחינוך לשמירה על בריאות התינוק ולמניעת גורמי סיכון למוות עריסה. פרופ' סיון מוסיף כי שיעור הנתיחות לאחר המוות בישראל עומד על פחות מ-5 אחוזים, לעומת כ-90-80 אחוז בעולם המערבי.
פרופ' יונה אמיתי, מומחה לרפואת ילדים ולטוקסיקולוגיה, מסביר כי בארצות הברית מתבצע תהליך שיטתי של חקירת מקרי מוות בלתי צפוי בתינוקות, הכולל חקירה מפורטת של זירת האירוע וגורמי הסיכון הידועים, על ידי צוות חקירה רב מקצועי (Child Death Review Team). בארץ מבצעות אחיות טיפות חלב חקירה של נסיבות האירוע, ובמשרד הבריאות נעשה בירור נוסף עם בדיקת התיעוד הרפואי הרלוונטי, אך התהליך של דיון בצוות רב מקצועי מתבצע רק באופן חלקי. לדבריו, בישראל מתבצעת נתיחה שלאחר המוות רק במקרים בודדים, אם קיים חשד מבוסס להזנחה או לחבלה בתינוק, ולכן השיעור האמיתי קטן כנראה משמעותית מהמדווח.
האם יש מה לעשות?
העיסוק במספרים, בהשוואה שבין אוכלוסיות, עלול לפספס את המטרה העיקרית: הסברה למניעת המקרים הבאים. "המסר הכי חשוב הוא שמוות בעריסה הוא לא גזרת גורל, זה בידיים שלנו", קוראת ד"ר שץ ואומרת: "באופן חד משמעי, במדינות שבהן החלו להשכיב תינוקות על הגב, הייתה ויש ירידה משמעותית במות תינוקות בשנתם. מדובר בירידה של יותר מ-70 אחוז בתמותה מסיבה של מוות בעריסה".
במדינות המערב, שבהן הפנימו את ההמלצות, חלה ירידה בתמותה גם בהתייחסות לשאר גורמי הסיכון המובילים: עישון בסביבת התינוק, חימום יתר של החדר, הרחקת חפצים ממיטת התינוק והימנעות משינה משותפת עם התינוק. כל המומחים בכתבה תמימי דעים כי מדובר בגורמים התנהגותיים הניתנים לשינוי. "נכון, יש נתונים שאנחנו לא יכולים לשנות, למשל, פגות, משקל לידה, סדר הלידה במשפחה, מין התינוק (מות עריסה שכיח פי 1.5 בקרב בנים), עונה בשנה ומצב סוציו-אקונומי, אבל יש משתנים רבים התלויים רק בהתנהגות כל המטפלים בתינוק", מסכמת ד"ר שץ.
וכדי להבין שלהסברה יש כוח של ממש, את קו פרשת המים בארצות הברית אפשר למתוח בשנת 1992, אז נערך לראשונה קמפיין שקרא להורים לעבור להשכבת תינוקות בכל שינה, ביום ובלילה, אך ורק על הגב. ובמספרים: אם ב-1992 עמד הנתון על 1.2 תינוקות מתוך 1,000 לידות, כעבור עשור, בשנת 2002, עמדו הנתונים על כ-0.5 בלבד ומאז המספרים המשיכו לרדת. בארץ אין המשך ירידה, ומהנתונים של הלמ"ס עולה כי יש 25-20 מקרים בשנה בעשור האחרון.
בעבר ניסו לבחון אם יש סיבה גנטית, את המרכיב האתני ואף את הקשר בין חיסונים למוות בעריסה. לדברי המומחים, כל המחקרים האלה לא הובילו לפריצת הדרך המיוחלת. "לגבי חיסונים, אני מכיר את הטענה הקושרת בין מתן חיסונים ובין מוות בעריסה", אומר פרופ' אמיתי, "אולם כל המחקרים שנעשו בנושא, ונעשו, לא הוכיחו שיש קשר. ההיגיון אפילו אומר שבחורף, כשהשכיחות למוות בעריסה עולה, עושים פחות חיסונים (בגלל מחלות חורף וכדומה)".
מתי הסכנה ממשית?
פרופ' סיון מסביר כי מקרי מוות בעריסה מתרחשים בקרב תינוקות עד גיל שנה, כש-90 אחוז מהמקרים מתרחשים עד גיל שישה חודשים. שיעור השכיחות הגבוה ביותר הוא בקרב תינוקות בני חודש וחצי עד ארבעה חודשים. רוב המקרים, אגב, מתרחשים בעונות הסתיו והחורף (חודשים נובמבר עד מרץ).
בדו"ח שפרסם משרד הבריאות ב-25 בנובמבר 2014 נכתב כי "מבין התינוקות שסיבת מותם הוגדר מוות בעריסה, כ-40 אחוז נפטרו בחודשי ינואר עד מרץ, וכ-66 אחוז נפטרו בתקופה שעד גיל ארבעה חודשים. מבין התינוקות שנפטרו מוות עריסה, ב-42 אחוז מהם דווח שהתינוק הושכב לישון על הבטן, 21 אחוז מהתינוקות הושכבו לישון עם ההורים במיטת מבוגרים, וב-54 אחוז מהתינוקות דווח על הורה או הורים מעשנים. כל אלה גורמי סיכון מוכרים למוות".
איך מפחיתים את הסיכון?
פרופ' סיון מבהיר שמחקרים מהשנים האחרונות מצביעים בבירור שהרוב הגדול של מקרי מוות בעריסה מתרחש בתינוקות שאצלם התקיימו שניים או יותר מגורמי הסיכון המוכרים. לדוגמה, הסיכון לתינוק שהוריו מעשנים והוא מושכב לישון במיטת ההורים גדול משמעותית מתינוק שלגביו הקפידו על מניעת כל גורמי הסיכון. "במילים אחרות, שילוב של גורמי סיכון מעלה באופן ניכר את הסיכון למוות בעריסה, ולכן ההתמודדות העיקרית היא הקפדה על הימנעות מהם", אומר פרופ' סיון.
ואם אתם זקוקים להוכחה נוספת לאי יישום ההנחיות כהלכה בארץ, כדאי שתשאלו הורים שגרים בארצות הברית, בקנדה, במערב אירופה, באוסטרליה או בניו זילנד. הם ישמחו לדקלם עבורכם את ההנחיות המחמירות, הכוללות לא רק השכבה על הגב בלבד (ולא על הבטן או על הצד), הימנעות מעישון ומחימום יתר, אלא גם שימוש אך ורק במזרן קשיח, הימנעות משימוש בשמיכות רופפות או בשמיכות בכלל, הימנעות משימוש במגני ראש במיטה ובעריסה, הרחקת צעצועים ממיטת התינוק, הימנעות מהשכבה לישון עם כובעים וקפוצ'ונים ועוד. בכל מקרה מבקש פרופ' סיון להזכיר כי בישראל שכיחות מוות עריסה נחשבת לנמוכה ביותר בעולם.
למה ההורים אדישים?
אלא שהמלצות לחוד ומציאות לחוד. "בסקרים שערכנו בעמותת עתיד אנחנו מגלים כי רק כשליש מההורים מקפידים להשכיב את התינוק על הגב, ועדיין יש שמעשנים בסביבת התינוק ולא שומרים על סביבת שינה בטוחה במיטת התינוק. לצערי, ההיענות להקפיד על ההנחיות, בראשן השכבה על הגב, נמוכה מאוד, מה שאומר שכ-65 אחוז מההורים משכיבים לישון על הבטן", אומרת ד"ר שץ, "גם אני השכבתי את ילדיי על הבטן בזמנו, כי כך הנחו אותי כאמא צעירה".
ד"ר שץ מעלה נקודה חשובה נוספת והיא מוות בעריסה בעת שהתינוק נמצא בהשגחת מטפלים שאינם ההורים, דוגמת משפחתונים, מעונות יום ומטפלות. אין נתונים ברורים לגבי היקף התופעה, אולם ברצונה לקדם את המודעות ואת ההסברה בקרב כל מי שמטפל בתינוק.
במחקר שערך פרופ' סיון עם צוותו בישראל ובשיתוף משרד הבריאות ואגף הבריאות של עיריית תל אביב ופורסם בכתבי העת המקצועיים, נבדקה היענות של האוכלוסייה בארץ להמלצות ההשכבה על הגב. המחקר כלל מדגם של יותר מ-600 תינוקות בכל הארץ ובו נבדקה תנוחת השינה של תינוקות מהלידה ועד גיל חצי שנה. מהממצאים עולה כי 20 אחוז מההורים לא זכרו כלל שקיבלו הסבר והדרכה לגבי תנוחת השינה ושאר גורמי הסיכון מגורם כלשהו (ההדרכה ניתנת בבית היולדות, בטיפת חלב ואצל רופאי הילדים).
לפי המחקר, רק 43 אחוז מהתינוקות מושכבים לישון על הגב. בגיל חודשיים מושכבים 25 אחוז מהתינוקות לישון על הבטן בניגוד להנחיות ושיעור זה עולה בהדרגה ל-33 אחוז בגיל ארבעה חודשים. כ-30 אחוז ישנים על הצד. "יש לציין שכיום לא מומלץ להשכיב על הצד, מפני שרוב התינוקות המושכבים לישון על הצד מתגלגלים ומשנים תנוחה לשכיבה על הבטן", כתבו החוקרים.
עוד עולה מהמחקר כי רק 60 אחוז מההורים נוהגים ליישם את ההמלצות לוויסות החום בחדר התינוק בהתאם להמלצות; ב-25 אחוז מהמשפחות עישן לפחות אחד ההורים; אמנם 57 אחוז מהתינוקות בגיל ארבעה חודשים ישנים בעריסה בחדר השינה של ההורים, אולם 6 אחוזים ישנים במיטת ההורים בניגוד להמלצה הרפואית; ובשורה התחתונה, רק 37 אחוז מההורים מיישמים את כל ההמלצות יחד (תנוחת שכיבה, חום סביבתי, הימנעות מעישון והנקה).
יש משפחות הנוטות יותר מאחרות לא למלא אחר ההנחיות להקטנת הסיכון למוות בעריסה: במחקר נמצאה השפעה ניכרת לאורח החיים הדתי של ההורים. ככל שהמשפחה דתית יותר, כך גדל הסיכון לאי יישום ההמלצות. ייתכן שבין הסיבות לכך שדתיים ובעיקר חרדים פחות נחושים ביישום ההמלצות אפשר למצוא אמונה בהשגחה עליונה, שהיא הקובעת את גורל התינוק.
"מעניין היה שמשפחות שהשתמשו במכשיר ניטור ביתי (דוגמת בייביסנס) נטו פחות למלא אחר ההמלצות. נראה שחשבו שהמכשיר מגן על התינוק ולכן פחות חשוב להקפיד על ההמלצות. גישה זו היא טעות, מאחר שהמכשיר לא הוכח מעולם כמונע מוות בעריסה, בעוד למילוי אחר ההנחיות קיים ערך מוכח", כתבו החוקרים.
"נראה שההסבר הוא תרבותי-התנהגותי ויש להורים בארץ הסברים כמו 'אבל הוא נרדם/ישן הכי טוב על הבטן' או 'אבל אני לידו' ותחושה של 'לי זה לא יקרה'. שינה על הגב היא עניין של הרגל: יש להשכיבו על הגב מהרגע שהתינוק מגיע הביתה. אם מרגילים אותו מהתחלה לתנוחת שינה על הגב, אין בעיה בהמשך", אומרת ד"ר שץ.
לדבריה, תחושתן הטבעית של האמהות כי תינוקות אכן ישנים עמוק יותר כשהם שוכבים על הבטן אינה נטולת בסיס, וכאן בדיוק טמונה הסכנה. אם חלילה ייווצר מצב מאיים חיים, יתעורר במהלך שינה על הגב מנגנון ההחייאה העצמית, מנגנון של הגוף הנועד להיחלץ מהמצב המאיים עליו.
האם דאודורנט מסוכן?
פרופ' אמיתי מוסיף על הסכנות הטמונות בשינה על הבטן: "יש מספר רב של השערות ומנגנונים שהוצעו להסביר את התופעה של מוות בעריסה: הפסקת נשימה על רקע חסימת דרכי האוויר או הפסקת נשימה מרכזית, הפרעות בקצב הלב, חימום יתר, שאיפה חוזרת של אוויר הננשף מהתינוק (re-breathing), בעיקר במצב שבו התינוק שוכב על הבטן ופניו צמודות למזרן, גזים רעילים המצטברים בסביבת המיטה, המזרן ומצעי המיטה של עריסת התינוק ועוד".
פרופ' אמיתי שופך אור על סביבת התינוק ומספר כי בשנים האחרונות הצטבר ידע רב על השפעת הסביבה ואיכות האוויר על הבריאות, ובעיקר על ילדים. "קצב הנשימה וכמות האוויר הנשאפת בדקה, ביחס למשקל הגוף, גבוהים פי שלושה אצל התינוק לעומת מבוגר. כמו כן התינוק בחודשים הראשונים לחייו נמצא כמעט כל היממה בבית, לרוב בחדר אחד, ולכן הוא נתון להשפעה של איכות האוויר שבסביבתו הרבה יותר משאר בני המשפחה. החשיפה לחומרים הכימיים באוויר החדר גדולה יותר בחורף, כשהחדר פחות מאוורר", אומר פרופ' אמיתי.
לדבריו, הסביבה רוויה בחומרים כימיים הנפלטים אל האוויר שבתוך הבית. מקורות הזיהום האפשריים כוללים עישון, הסקה, בישול וחימום, תזקיקי נפט, דאודורנטים, מטהרי אוויר הכוללים חומרים אורגניים נדיפים, חומרי קוסמטיקה, חומרי הדברה, פורמלדהיד הנפלט בין השאר מריהוט חדש שמציידים בו את חדר התינוק, חומרי צבע, מדללי צבע ועוד. "עישון בסביבת התינוק מגדיל פי שניים את הסיכון למוות בעריסה", אומר נחרצות פרופ' אמיתי.
בתום השבעה על מות בנה עידו ז"ל ממוות בעריסה, פנתה ליאת אורן-וקס לעמותת עתיד – עמותה ישראלית לחקר ומניעת מוות פתאומי בתינוקות (atidbaby.org, הקו החם 02-6666833). "מיד לאחר השבעה קיבלתי תמיכה טלפונית משוש לוינסון, פסיכולוגית העמותה, ומאמא שאיבדה את בנה", היא מספרת. "לצערי, בשנים 2011-2010 היו מקרים רבים של מוות בעריסה, והתגבשה קבוצת הורים גדולה שנפגשת באופן תדיר. לצערי, הקבוצה גדלה והורים נוספים מצטרפים אלינו. מתוך האבל הפרטי שלי והתמיכה שקיבלתי, התעורר בי הרצון לתת משהו חזרה ולתמוך בהורים שחוו חוויה קשה כל כך. מישהו מבחוץ לא יבין מה זה אומר לאבד את הדבר הכי מרגש, הכי תמים והכי מיוחד בחיים שלך: תינוק חדש. בייחוד להורים צעירים בראשית דרכם, התינוק הוא כל עולמם, ויום אחד הוא פשוט נעלם".
חשוב לה להעביר את המסר הבא, כדי שלא יופנו אצבעות מאשימות להורים ששכלו את ילדיהם: "כמי שחברה בקבוצת התמיכה של עמותת עתיד, אני נפגשת ושומעת הורים רבים שכואבים ומתייסרים על מות ילדם הקטן והרך. אני רואה תמונות של תינוקות מקסימים, שמעולם לא פגשתי וחיוכם התמים נחקק אצלי לעד. ההורים האלה, חבריי לקבוצה, עשו כל מה שהם ידעו, הכירו ויכלו כדי להעניק לילדם בריאות, ביטחון ושמירה מפני כל איום. ההורים האלה לא יכלו לנבא שילדם ימות מוות בעריסה ולכן גם לא יכלו לעזור להם. האנשים האלה הם אנשים נפלאים, טובים והם חבריי זה ארבע שנים ואני מחבקת כל אחד ואחת מהם".
איך הצלחת לעבור לצד התומך?
"אחרי תקופת האבל, שבה הקושי הוא עצום, גם ברמה הפיזית – למשל הסתובבתי בבית עם חלב בחזה ולא היה לי את מי להיניק – הבנתי שיש לי יכולת להכיל אחרים במצב כזה. בו בזמן התחלתי ללמוד הרבה על הנושא, קראתי וחקרתי והשתתפתי בכנסים בנושא, מתוך מחשבה שאם אדע יותר על מוות בעריסה – אוכל להבין את זה יותר, כי מדובר בתופעה לא מוסברת. זה מתסכל כי עידו היה תינוק בריא לגמרי", אומרת אורן-וקס.
ומה למדת שכן יכול לעזור בהמשך לך ולהורים אחרים?
"למרות מחקרים רבים ונרחבים שנעשו בתחום מוות בעריסה, לא מצאו את הסיבה, אבל כן מיפו את גורמי הסיכון, בראשם הקפדה על השכבת תינוקות על הגב ואיסור עישון בסביבת התינוק (ראו הנחיות במסגרת), ואם הורים יקפידו על ההנחיות הרווחות בכל העולם המערבי, יכול להיות שהם יצילו את התינוק שלהם בלי שהם אפילו יידעו את זה לעולם", היא אומרת. "בארץ חיים קצת באופוריה ובתחושה של 'לי זה לא יקרה', אבל לצערי אני רואה הרבה משפחות שהחיים שלהן נפסקו. ואם הורים יקראו את הכתבה הזו ויישמו אפילו חלק מההמלצות – הם עשויים לשנות את המצב עבורם".
אורן-וקס אף נטלה על עצמה את ניהול הפורום העוסק בתמיכה במשפחות שחוו מוות בעריסה, המשמש זירה להתייעצות להורים טריים ולתמיכה בהורים שכולים.
10 הנחיות שמפחיתות את הסיכון למוות בעריסה
1. השכיבו על הגב
התינוק צריך לישון על הגב בכל שינה, ביום ובלילה. להימנעות מהשכבה על הבטן בזמן שינה בכל שעות היממה קיימת חשיבות רבה במניעת התסמונת.
2. הימנעו מעישון
הן של האם ובסביבתה בזמן ההיריון והן בסביבת התינוק.
3. השכיבו אותו בעריסה
השכבת התינוק בעריסה משלו היא חובה, ולא במיטת ההורים. המומחים ממליצים להימנע משינה משותפת עם אחרים.
4. הימנעו מחימום יתר
הן של התינוק והן של החדר. חימום יתר של התינוק מסכן אותו ותורם לעליית הסיכון למוות בעריסה. טמפרטורת החדר המומלצת לתינוק היא 21-23 מעלות.
5. בחרו במזרן קשיח
יש להשכיב תינוק על מזרן קשיח הנושא תן התקן.
6. הניקו
מחקרים מצאו שהנקה מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה. ככל הנראה חלב האם מכיל נוגדנים שעוברים בחלקם לתינוק ומספקים אמצעי הגנה בפני זיהומים של דרכי הנשימה השכיחים בסתיו ובחורף.
7. תנו לו מוצץ
מחקרים מצאו שמתן מוצץ בזמן השינה הוא גורם שעשוי להפחית את הסיכון של מוות בעריסה.
8. הסירו את מגני הראש
יש להרחיק ממיטת התינוק חפצים רכים כמו כריות, בובות, צעצועים, שמיכות וחיתולים. ההנחיה כוללת גם הרחקת מגני ראש. כמו כן אין להשכיב את התינוק בכובע או בביגוד שעלול לכסות את פניו, כולל חיתול בד.
9. מתחו את הסדין
על הסדין להיות מתוח היטב, ואילו השמיכה צריכה להיות דקה ותחובה בצדי המזרן עד גובה בתי השחי של התינוק.
10. קחו אזימוט
מומלץ להשכיב את התינוק כשרגליו צמודות לקצה המיטה וראשו נמצא בערך בשני-שליש המיטה.
ועוד משהו חשוב!
המומחים ממליצים להורים ולמטפלים לעבור קורס החייאת תינוקות, לכל צרה שלא תבוא.
כתבות נוספות של הורים וילדים:
האם נמצאה הסיבה להפלות חוזרות?
עצירות אצל תינוקות: 5 דברים שכדאי לדעת
למה בישראל ממהרים לקיסרי במצג עכוז?
לא לקחת צ'אנס: מתי חום גבוה אצל תינוקות מחייב מיון?
ביג מיסטייק: טעויות בבדיקות גנטיות בארה"ב
האם עובר קטן בהכרח מעיד על בעיה?
מהו נגיף ה-CMV?
