נפתח בווידוי: חבל שלא ידעתי את זה בהריון הראשון. זה היה חוסך לי את עולם הניחושים שמתלווה לכל הורה מרגע הלידה ועד שהתינוק מתחיל לדבר בשפתינו.
אבל התינוק השלישי שלי איתני, דיבר איתי מהרגע הראשון. כבר בחדר הלידה הוא השמיע צלילים שבעבר היו לא יותר מגירגורים וצלילים חמודים, ומאותו היום היו ברורים כשמש.
אז למי מכן שחשבה שהשתגעתי, הנה הסבר קצר: שפת התינוקות של דנסטן זו שפה שגילתה פרסיליה דנסטן. פרסיליה, מוזיקאית מחוננת, שמעה צלילים שחוזרים על עצמם אצל בנה, תום. זה היה בשנת 1998 ומאז הכל היסטוריה. במשך 10 שנים נחקרה השפה על 30 לאומים, במחקר אקדמאי בין לאומי, וכך נמצא שהצלילים האלה שהקטנטנים שלנו מפיקים מיום היוולדם מופעלים על-ידי רפלקסים של הגוף שכל תינוק נולד איתם.
במחקר נמצאו 5 צלילים:
1. אני רעב או מבקש נחמה – צליל שמופעל על-ידי רפלקס היניקה/מציצה.
2. אני עייף – צליל הנוצר כתוצאה מרפלקס הפיהוק, לעיתים ניתן לזהות אותו אף לפני הגעת הפיהוק.
3. יש לי גזים עליונים – ובשפתינו, גרעפס. נוצר על ידי התכווצות בית החזה.
4. יש לי גזים תחתונים – נוצר על-ידי שרירי הבטן התחתונה.
5. לא נוח לי – מבוסס על רפקלס הנוצר בעור (טיטול מלא/חם לי/קר לי/ עלית חום/ אלרגיות/ פתקית הבגד מפריעה לי ועוד).
ליהי, הבכורה שלי, נולדה בשיא הקיץ. יום אחד הסתובבתי איתה בקניון, ורחמנא לצלן, התינוקת לבשה בגד גוף בלבד. אשה אחת שנכנסה למעלית העירה לי שקר לה. הנהנתי בנימוס ואמרתי שלא קר לה ושהכל בסדר. הסתובבתי לרגע ללחוץ על מספר הקומה וכשהסתובבתי חזרה ליהי כבר היתה מכוסה.
יש כל הזמן קולות חיצוניים מסביבנו., ותמיד יהיו "בעלי נסיון" מסביב שיתרמו מנסיונם. בטח כשהתינוק בוכה. הוא רעב בטוח רעב! הוא עייף! קר לו! חם לו! אולי, ואולי! וכדאי, ולמה בתנוחה הזו והוא נחנק במנשא וכ'ו.
כאמא וכיועצת שינה חפשתי לתת לעצמי מתנה. את מתנת הוודאות. אין אולי יותר ואין ניחושים יותר. לא הכל סובב סביב אוכל. לא רק אוכל יכול להרגיע את התינוק שלי, ישנן עוד דרכים.
איתני ניזון מבקבוקים ואותי לימדו שכל 3 שעות הם צריכים לאכול. עם הגדולים ממש התאמצתי והקפדתי על זה. עם איתני השעון נעלם. הוא כבר אכל לפי דרישה מבקבוק: היו ימים של 120 מ"ל כל 3 שעות והיו ימים של כל שעתיים וחצי. והיו לילות שקמתי משום ששמעתי אותו, הסתכלתי על השעון ועברו 5 שעות אז הכנתי בקבוק.
וכך, אחרי שגיליתי את שפת התינוקות, איתני, כבר בגיל חודשיים בערך, אמר לי במשך 40 דקות, תוך כדי השכבה לישון, שלא נוח לו ושהוא עייף. אחרי שבדקתי מה יכול להיות כל כך לא נוח נפל לי האסימון: הבגד שהלבשתי חדש והמרקם שלו היה לא נעים. מיד הלבשתי לו בגד אחר אחר והפלא ופלא: איתני נרדם בכוחות עצמו ובקלות. כל הזמן האזנתי לצלילים: כשהוא ביקש להוציא אויר. אז הרמתי אותו להוצאת אויר, וכשהנחתי אותו הוא נרדם. האוכל נשאר מיותם. לאחר כשעה שוב צליל. הפעם: חם לי. אז הורדתי את שמיכה והופ הוא נרדם! התינוק שלי דיבר איתי. הוא לא ביקש לאכול חצי לילה וכך ירדה לה ארוחה אחת ללא מאמץ. ללא שום שיטה. ללא מתן בכי. סתם כך משום שהצריכה הקלורית ביום היתה מספקת. מרגע שנולד הוא מבקש לאכול בחיוך. הוא משתמש ברפלקס היניקה וגם היום בגיל שנה וחודשיים הוא עדיין משתמש בצליל 'נה' כדי לבקש לאכול.
איתני מדבר איתי מהרגע הראשון. הוא מחייך ואומר בדיוק מה הוא צריך וגם אחיו יודעים בדיוק מה הוא מבקש.
רותם ברזני היא יועצת שינה לתינוקות ומדריכת שפת התינוקות של דנסטן. לפרטים נוספים והרשמה לסדנאות של רותם על שפת התינוקות ואיך להרגיע ולישון בקלות, הרבה לפני גיל חצי שנה, בדרך טבעית, ללא התערבות וללא בכי ממומשך, לחצו כאן.
