כל היום אנחנו שם בשבילו, מחייכות אליו, מחבקות, עונות על כל צורך. כשמגיע הערב רגעי העייפות, הלבד והנתינה הבלתי פוסקת מתחילים להראות את אותותיהם. הציפייה שלנו היא שגם התינוק שהיה לצדנו לאורך כל היום יחלוק תחושות דומות, ירגע, יתכנס לשקט ויעבור לו לשינה רגועה ונעימה כדי שנוכל אנחנו לנשום רק לרגע.
התינוק לא יכול להבין מדוע הנתינה שלנו פוסקת או אפילו רק משתנה לעת ערב. הצורך שלו לא משתנה רק בשל החשכה. אנחנו הבית היחיד עבורו, הדמות המשמעותית אותה רצינו מאוד להוות עבורו. כמבוגרים אנחנו יודעים לומר כמה עוזר לנו לישון לצד אדם אהוב, לדעת שאנחנו לא לבד.
מנגד, רק לרגע או אפילו לכמה רגעים, היינו רוצות לחזור למציאות שהיינו בה קודם, לנשום, להרגיש את עצמינו שוב. התהליך המשמעותי ביותר אותו נוכל לקבל, עבורנו ועבור התינוק הוא ההבנה שלא ניתן לחזור למקום בו היינו לפני.
כתבות נוספות של יעל לבנון:
הורות קשובה: כי תינוק לא מגיע עם הוראות הפעלה
מה שכן נוכל הוא למצוא את המקומות להזכיר לעצמנו את עצמנו, ולהיעזר באחרים כדי לעבור את השינוי בצורה הטובה ביותר. נכון ששינה חשובה, אבל שנת הלילה היא המעבר הגדול ביותר בתודעה עבור תינוק. זוהי פרידה לכל דבר. חשוב שנבין את משמעות המעבר לשינה וכיצד אנחנו או התינוקות נופלים אל תוך השינה (falling asleep).
כל קושי שיבוא לידי ביטוי במהלך היום יבוא לידי ביטוי בצורה מוקצנת בשלב המעבר לשינה. לדוגמה: חוסר שקט בגוף, קושי במעברים, בכי מרובה באוטו, הימנעות מישיבה בעגלה. מעשים שכן יאפשרו מעבר קל יותר לשינה יהיו שהייה מרובה במנשא, על הידיים, בערסל, הימצאות בקשר עין ומגע מרובים עם ההורה ועוד.
הביטוי put to bed מדייק את ההסתכלות על השינה כעוד פעולה עליה אנחנו לוקחים שליטה כדי להתאים את המצב לחיינו בתור מבוגרים. כאשר נולד תינוק הוא זכאי למרחב האישי שלו ועלינו להיות שם לעזור לו – to fall asleep.
חשוב בהחלט שנאפשר סביבה מתאימה לשינה, נוריד את קצב החיים ואת הגירויים ונתאים את אופי ההירדמות לצורך של התינוק. חשוב שננסה להבין מה יושב בבסיס הקושי. לעתים ההבנה והידיעה מאפשרים לנו לחיות יותר בשלום עם הקושי ולהעניק יותר מעצמנו למצב הקיים.
בניגוד לדעה הרווחת שכדאי למנוע מתינוק להתרגל למצב שמיטיב עמו/עוזר לנו (ידיים, כדור פזיו, מנשא, הנקה, שינה על/עם ההורה, לינה משותפת) אני מאמינה שככל שנעניק יותר בשלב מוקדם ונבסס את הביטחון, כך נראה עצמאות ובשלות בשלב מוקדם יותר והשינוי יגיע ממקום שלם ולא כפוי.
נכון לבחון את ההתנהלות במהלך היום. לאפשר את היכולת להירגע עצמאית, להפחית גירויים. לבטוח בתינוק שלנו שכאשר יהיה בשל, כשאנחנו לצדו, משדרים נוכחות ובטוחים בו, הוא ילמד להירדם בצורה עצמאית ורגועה.
יעל לבנון היא מדריכה להורות קשובה, מלווה התפתחותית ומלווה נשים לאחר לידה, בעלת מרכז JIA | מרכז לנשים בגישה טבעית ברעננה. לפרטים נוספים ולהרשמה לסדנאות לחצי כאן.
אהבת? אז תעשי לייק, מה אכפת לך?
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
כך הלכה לה הפנטזיה של לידה טבעית
עד מאה ועשרים אהבתי אותך אתמול בבוקר
היוש, מי את ואיך נכנסת לי לציצי?
זו רק אני ושמירת ההריון שלי
10 עצות שאסור להקשיב להן אחרי הלידה
