את לבד בבית עם התינוק, הוא לא ירד לך מהידיים כל היום, אפילו לשירותים לא הצלחת ללכת הבוקר. האוכל שחיממת בפעם השנייה כבר קר ואת אוכלת אותו בעמידה תוך כדי נענוע. את המים לקפה הרתחת כבר שלוש פעמים. הכלים בכיור, הבית מבולגן, סל הכביסה מלא, וכביסה נקיה מחכה לקיפול.

כתבות נוספות של ענת אנגל:
למה חשוב שהתינוק ישכב על הבטן?

לקראת הערב הוא חוזר מהעבודה ושואל בתמימות (ובאמת שזה בתום לב) "ממי אז מה את עושה כל היום? הרי את כל הזמן בבית". את עם דמעות בעיניים ולא מבינה איך הוא לא רואה/מבין שכל היום את חיתלת, הנקת, נענעת, הרדמת, שוב נענעת ושוב האכלת. עכשיו תסבירי לו שאפילו לאכול לא הספקת היום ורק חיכית לו שיגיע כדי שתוכלי להתקלח כמה דקות, אבל באמת רק כמה דקות. אולי אפילו תספיקי לחפוף ראש לפני שהקטן יתעורר.

מכירה את ההרגשה הזו? כן, החודשים הראשונים הם אינטנסיביים ואת עסוקה מעל הראש עם התינוק הקטן שצריך אותך 24/7. אתם לומדים תוך כדי תנועה. אז גם אם לא נשאר זמן לדברים האחרים שהיית רגילה לתקתק לפני הלידה, תני לעצמך ימי חסד ואפילו חודשי חסד. מגיע לך, את עובדת קשה. מאוד קשה. ועוד דבר, אפשר ורצוי לקחת עזרה, אז קחי עזרה בבקשה. אל תבקשי, פשוט תקחי.

עזרה יכולה לבוא באופנים שונים, ולא רק כטיפול בתינוק שלך. לבשל בשבילך, לשטוף כלים, לעשות קניות בסופר, כביסה ועוד כביסה. יש המון דרכים לקבל עזרה. מה שתגידי רק תבקשי. ועוד דבר, חפשי את פעילות "מאם לאם" בקהילה שלך. נשים מתנדבות שרק מחכות לעזור לך, את קובעת מתי, איך ואיפה.